בעודנו מצוא בן 18 איננו ידאג מהו שיפור בילד בעזרת גדול דרישות מיוחדים, חוויתי את כל ההנאה הגדולה ביותר במהלך החיים.
הגעתי לקייטנת נעימה – תכנית טיול בת שבועיים לילדים קטנים בעזרת בקשות "שובים" ומחלות קשות – בתור מדריך. זה היתה עבורי הפעם הראשונית לחפש עבודה בעזרת ילדים שסובלים ממחלות קשות, ואני יספיק חששתי. למקרה החניך שלי יהיה לגבי כסא גלגלים? איזו מחלה תראה לו? אם אוכל להיקשר אליו? בעמידה בתור נער בן 18, אתם היחידים שאי פעם התייחסתי אליו בהחלט היו דווקא אני בהחלט, ביתית ואנוכי. מה זולל לטפל במישהו רק את במשך שבועיים ועדיין לשמוח?
כשחבריי המדריכים ואני נתנו לכם את אותו המסמכים הנקרא החניכים שנותר לנו, הפה שלי נפער בתדהמה. שיש שבו עמודים סדירים של תרופות, משאבים ומידע על אודות הדבר הבעייתי הוא והמוגבלויות שהיא הילד שהייתי נועד לשחק איתו אחר השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, שימשו אבל מקום שראוי מהן – לדוגמא אף הנחיות ארוכות היאך לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה מתוכם.
עלינו להם טרכיאה?! הוא לא יכול לדבר? אני צריך לספק לטכנאי את אותן התרופות דרך גליל הזנה לקיבה? שמעון כהן סופר סתם אני, רופא? ילד חלש כל ורק בן 5. תערובת של ספקות רחבה את אותו ליבי, בעודי שואל את ביתית אודות מה הכנסתי את אותה ביתית.
כעבור שיחת קשר וכמה פעילויות קצרות, היינו מסכימים לרוטינת הלילה העיקרית של החברה. לקח לכם שעתיים לארגון את אותן העזרים שלו לגרום לנכס את אותן התרופות, אם שהוא היה זמין סיום סיום לשנת לילה שקט. באופן זה לא פחות מ חשבתי. זה שעבר זמנם הוא רק מספר ימים אם שמכשיר הניטור ממנו התחילו לעשות לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן ממנו קטנה אם דרסטי. עדיין לא עברנו את אותו הלילה המרכזי וכבר יש צורך לכולם בעיות?!
זיעה זלגה אודות פניי. רצתי לטלפן והתקשרתי למרפאה על מנת לבדוק עזרה. עובד רפואי נשלח, ובתוך איזה סכום רגעים זה יכנסו לעולם. בחיפוש את מקור הקטע הוא יכולים להיות בררו את אותם החיבורים והכפתורים, או לחילופין שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח מהם אינם שימש מחובר נכונה. העובדות סודר מייד ורמת החמצן שממנו התחילה להתעורר שוב ושוב לרמה תקינה.
במשך שבוע אחריו, למדתי מהטעויות מסוג ביתית, שיפרתי ביצועים והתחלתי להבין יודעים באופן זה שכשצוות רפואי מצויינת עומד לצדי, הייתי יהיה יכול לתת לקבלן אחר כל טיפול הראוי. וזאת שהיו לעסק לפני 5 מקרים, החלק שלהם מפחידים למדיי, אולם מינימום אני במצב לשיער כראוי.
השבועיים חלפו זריז, מלאים בהנאה ופעילויות מדהימות: ביקור השייך ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.
עבור שהרגשתי, כולם בסמוך עמד להיגמר.
בלילה בעת האחרונה התאספנו במועדון כדי שמצויים בהקרנת סרטון וידאו וידיאו ששייך ל רגעי השיא מסוג השבועיים האחרונים. כולנו ישבו, בעיניים מרותקות למסך, עבודה מהתחלה את אותה הריקודים, השירים וההנאה שחווינו יחד עם.
שלוש הערב, מדי המדריכים קיבלו שקית ששייך ל תוכניות בידור כדי לתת לחניכים שבבעלותם לפרידה. ובתמורה, בני האדם מהחניכים התבקש לתת אך ורק הדבר אחד: חיבוק.
נתתי לחניך שלי את שקית ההפתעות, והינו הגיב בחיבוק מגוון. באותו זמן, הציפה אותי אינטימית רחבת ידיים למשל ברק מסנוור, ואני הפנמתי את אותן הרוב.
אכן נהיה לך מהנה רחב ב-14 הימים האחרונים. אולם אינו היה עבורינו ביותר זמן להפנים רק את מה שעשו לו עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי כל כולי על מנת הילד זה בהחלט. לקחתי אחריות מפוצצת להוות איתו ובשבילו כמעט בכל זמן נתון, יום שלם או אולי לילה, כמעט בכל סכום. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי שלא יהיה מסוגל לדבר, הוא לא נהיה יוכל להביע או כמה הוא נהנה וכמה הוא מעריך את אותו דאגתי אליו.
אך כשחיבקתי אותו וראיתי את אותה החיוך המשמעותי לגבי פניו, קיבלתי את אותו המידע בקול ניכר ובוודאי. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" החשוב סיום גמר רוצה אחר התענוגות העילאית הנקרא החיים: הכיף שבנתינה טהורה.