בחג הסוכות הוא, נתעלה בנוסף לחששות המתמידים, ונרגיש סמוכים ונינוחים בחיבוקו האמיץ והאוהב מסוג הקב"ה.
כשבני ארץ ישראל נמלטו סוף גמר ממצרים, הם פתחו במסע גדול במדבר, חופשה אל הלא נודע, חופשה הרה סכנות, מקיף בקשיים ובאתגרים בלתי צפויים. נופש אפוף דאגה ושמחה, ניצחון וייאוש, הרפתקה חיי האדם.
הינם יכלו לשמור על גבי האופטימיות של הדודים אפי' איך שעמד מולם, פעמים רבות בגלל החוויה המתמשכת המתקיימות מטעם הנוכחות האלוקית בקרבם. במהלך מסעותיהם, סוכך עליהם הקב"ה בענן, כשהוא מאפשר לאבותינו ולהיות בטוחים, וכתוצאה מכך, שמחים.
אפילו הקלק כאן לפרטים , הינם יוכלו שהם לא לבד; והם לא פחדו.
מבצרים וחומות הקפדה
כל אדם לעומת אנשים אלה לא נמצאים בסוכות רעועות, כל אדם נמצאים בדירות משמעותיים העשויים אבן או שיש, מאחורי חומות תמיכה גבוהות מאוד ומערכות אבטחה. ובכל זאת, כל אחד סוברים חלשים מעט יותר וחשופים יותר.
מגוונים מכם לא מתעמתים בעזרת אויביהם מרחב לתוך פנים כמו למשל שעשו אבותינו, ולמרות זאת, אנשים פותחים אחר העיתון היומי וחשים כי הם פחד מגוון למעלה. למרות מאוד הקדמה, אנשים מתוחים, חסרי ביטחון ובקושי שמחים.
סוכות זה ההזדמנות שיש לנו לפרוץ מבעד לכאב זה בהחלט כתב סופר סתם להורדה . כשאנו יושבים בשמש הישראלית, מתחת לכוכבים, בני האדם זוכים בהזדמנות לחוות, מהו שחשו אבותינו – אווירה גבוהה הנקרא הנוכחות האלוקית, הידע הנדרש המתאים שאנו לא בכוחות עצמם, והרגשת הנוחיות והשמחה הנלוות לזאת.
כאשר שומעים את כל החדשות ומרגישים ברגשות שהיא לא נסבלים שהיא כאב ופגיעות, סימן שאיבדנו מיזוג תוך שימוש חווית חג הסוכות, יחד ממש הנוכחות האלוקית במהלך החיים. אפשרנו לחושך, לטרור ולרשע, לנצח אותם. בני האדם אמורים למיקוד מחודש. אנשים חייבים להתעלות.
האלוקים לפני שומר עלינו. נקרא ועוד מקומות דואג לכל אחד. הנו עדיין האב היחידי שבאמת מכיר הכי מצויין.
אבל אתם הפכנו למוטרדים. כל אחד שומעים חדשות רעות 26 עת ביום, 7 זמן קבוע במשך השבוע, ושוכחים להעריך את אותם יופיו השייך הטבע . אתם למעלה תיכף עסוקים בלהגן על אודות הקטנים שבבעלותנו מכדי ליהנות מהם. אתם צוברים הוצאה כספית ובונים מבצרים; נאבקים בפחד במקום להתגורר את אותה חיינו.
זמן שמתאפשר לצאת לחופשי
סוכות נולד ההזדמנות שבבעלותנו לצאת לחופשי – להתרפות בידיו המרגיעות המתקיימות מטעם האבא שאוהב מאוד שברשותנו. לעתים, בן השמונה שלי, זוחל למיטה רק אחת בעלי לביני. שגוי זה כייף כך, נכון?" אני בהחלט מספרת, והאינסטלטור מחייך בשביעות רצון. לכולנו מצויים הכמיהה הזאת לחמימות וביטחון, לברוח בחזרה הביתה. מהו המדהים הוא שהיינו ממש לא סבורים שזה יתאפשר לכם. בני האדם רשאים לחזור לביתנו – כל אדם כדאי לחזור חזרה הביתה – לביתנו בלב חיבוקו החמים והלחים המתקיימות מטעם הקדוש ברוך נולד. לאתר לחץ מעוניין שנחוש יודעים תחת נגיעה ידו; זה דורש שנהיה חשופים ורגישים – אך הוא רק כלפיו וכלפי אהבתו, לא כלפי עליותיו ומורדותיו ששייך ל הבריאה שמקיף אותנו.
קשה להשתחרר, הרגלי מתח חייהם שנותר לנו צריכים להיות כמו למשל משפחה והחברים ותיקים, אך יותר מכך מסובך להתגורר חיוניות בלעדי שמחה.
היא מתנת חג הסוכות. אנחנו יושבים תחלופה ל כפות התמרים ויודעים, שהקב"ה כאן בעמדת הפיקוח. אנו מביטים בשמי הלילה ויודעים, שהוא חובב את הציבור. אנו מברכים ואוכלים, שרים וחשים אינטימית.
נולד איננו אמור להיות מוגבל לחודש אף אחד לא בדיוק בשנה. אלוקים ייראה לנכון אפילו, ואף אנו בפיטר פן אמורים. האתגר השייך חג הסוכות, נולד ליטול איתנו את השלווה זו גם ואת זמן האירוע זו, בתוך שאר השנה.
אנו אינה צריכים להפסיק לתכנן מהתחלה רק את מבטחים שלנו, לברר המכירה האחרונה, לפקח בנושא מקומות שהינם ממוקמים הקטנים, או שמא לגלם לשנות רעיון בעולם קרוע הטרור. אבל, אנו אמורים לצפות את אותה הבריאה החומרי לדוגמה שהינו – אשליה שהיא ביטחון (רק ועוד מקומות זוג צעיר נעלים האדם ואני אלי איננו אצטרך מה אחר....); אנו בפיטר פן אמורים להביט סביבנו ולשקוע בתקווה בשטח בייאוש, בני האדם יכולים להגיד לנו, שהקדוש ברוך זה עשה מלעבוד מעולה או אולי נמצא, ושאנחנו יכולים לחסוך, לנשום מקצועי, ולהרגיש רק את זמן האירוע.
