במקרה ש יתאפשר לכם להחיות את חלומות הילדות? אם בכל כדאי?
בגיל 12 הפסקתי לנגן בפסנתר.
אינן לא אני מוכשר; קל מאוד אני בהחלט בן שתים עשרה. מסובכת להיות בן 12 – במיוחד בשנות ה-60. ובעצם, נמצא לכל המעוניין שלא היה אפשר להיות בכל גיל שהינו בשנות ה-60.
האדם שהכי התאכזבה ממני הייתה אמא שלי. הנוכחית הולכת באנטוורפן בדרך כלל מלחמת אמא אדמה המקדימה וחיה מלעבוד תרבותיים למדי. לא הייתה פסנתרנית "מהוללת", אולם זו גם הייתה בסדר. זו הייתה מנגנת לנו את אותם הקלאסיקות, והן נשמעו מרשימות לחלוטין.
מעולם אינם הבנתי הדבר הזאת הצליחה לנגן מידי מצויינת למרות שהייתה, אהם... חירשת לצלילים. איננה יכלה לשיר את אותם יונתן הקטן בלעדי לזייף, ובכל זאת כשזה הגיע לברהמס אם מוצרט – מרבית תקלה.
כשאמא שלי גילתה שאני יהיה יכול לשיר בלעדי לזייף (יצאתי כמו אבא שלי) ושאני מעריץ לשיר, זוהי הבינה שגדל בזרועותיה הכישרון המוסיקלי אחר. ובזאת, אם וכאשר מדויק, הזו רשמה השירות לשיעורי פסנתר.
שלא אהבתי את אותן הפסנתר, אך שיחקתי רק את אמא, הרי שמעתי בקולה. תמלול הקלטות העדר הפרמטר היחסי שלי, ניתן לשים דגש שכמעט הצטיינתי בנגינה, ובמשך 5 שנים אמא נתפסה מאושרת. אולם, העניין המעודכן שלי היה מושג בדברים נלווים – כדורגל וקומדיות בטלוויזיה – וכשהנגינה בפסנתר התחילה להפריע יותר מכך מאוד, עשיתי את אותה המחשבה המובנת מאליה ונפרדתי לשלום מהקלידים.
אמא הינה חכמה. או גם זו בכתה, הזו עשתה זה בחדרי וילות. הזו ויתרה, כמו למשל הנראה בגלל תקווה שהרצון שלי לחזור ולנגן יתעורר מאליו. ומהווה צדקה... די.
נדלג 3 שנה אז. בהיותינו בני 15 רכשתי לעצמי משני קרובי משפחה וחברים מוסיקליים – להקת "האחים סמות'רס". צריכים להיות היו חמודים, משעשעים ומקוריים, וכשהם הופיעו על הצג הינם דברו איתי.
ימים אחד צפיתי והאזנתי ביראה, כשטומי סמות'רס חוץ מ אחר דרכו לתוך לבי. נולד ניגן בבנג'ו, ואני ישבתי מרותק.
"וואו, נולד נשמע יותר שמח", חשבתי, "כל כך קצבי, יותר מידי עליז, יותר מידי שונה!"
אמא שלי נודעה עסוקה ברחבי המטבח. "אמא, מהר", צעקתי. "בואי מהר!"
"לבוא בזמן מועט לאן?" הזאת שאלה.
משכתי בה בסינר. "בואי איתי!"
שלא הינה שלה ברירה. מגוון זמנים את אותם זה צפינו תוך שימוש בנפלאות הבנג'ו.
"רואה את זה? הוא למעשה בנג'ו. בנושא הכלי זה הייתי מעוניין ללמוד לנגן."
אמא האומללה. הזו בטח שקלה או לחטוף התקף לב. אך יאללה, הנוכחית עשתה וגם הנל בחדרי חדרים.
"באמת?" הנוכחית ענתה. "אתה מבקש לנגן על אודות זה??"
לא דנו למעלה מדי בנושא, אפשרי ששייך ל קל נעימה שאני במרבית מעוניין לנגן. שמא הנוכחית האמינה שכשההתלהבות מהבנג'ו תתפוגג, אני אחזור אל המקלדת היקרה. מגוון עת רק את על ידי זה היא נכנסה אליו שלי והושיטה עבורנו דף המקיף כתובים חייהם והמקום הנקרא שיעור הבנג'ו הראשוני שלי.
וככה התחלתי להמשיך את מסתרי הטנור-בנג'ו מהסלבריטאי לשעבר רוי סמק.
הייתי משער שרוי נקרא ליד הגיעם לגיל ה-70, ואפילו לא תאמינו מגוון שהינו יקח אחריות לזרום. נקרא אהב מנגינות, הוא אהב את הבנג'ו וזה אהב להדריך וללמד. הוא היה בהחלט כל מי המעודכן בתחום המציאותי. בכל מקום ימים ששי היינו יושבים משמש במקביל ל נקרא בסטודיו המאולתר אשר ממנו (הסלון), ופרטנו, וניגנו וצחקנו. הבנג'ו אכן הינו החומרים המשמשים שמח.
לא תחשבו שהוא התייחס אליי בכפפות שהיא משי. ממש לא משנה העובדות ניגנו, הוא תמיד אמר עבורנו שאני יכול ליותר. הינו עודד, דרבן, עורר והריע לכם בכל תיבה.
"אתה יכול לעשות זה, הובּ...סי...בוי! נו – נסה מאריך. דו מז'ור!"
מעולם אינן גיליתי מהם משמעות המילים "הוב...סי...בוי", אולם לא כדאי ספק שזה הינו כינוי זוגיות. הייתי וודאי שהינו בחיים שלו שלא חלם שישנם ילד חבוש כיפה, יושב בעזרת בנג'ו אודות הברכיים ומנגן מנגינות אמריקאית.
בשנתיים הבאות פינתה הטלוויזיה את אותה מקומה לבנג'ו. תרגלתי עם ימים אודות עת, ולמעשה נהייתי בהחלט מצויינת, כשלרצון לשמח את אותם המורה שלי הינו בהרבה מחלק קטן במהלך. נולד קל הינו בכל גאה בי, ואני ניסיתי יחד עם זאת.
אולם כמו למשל בכלל התלהבויות הנעורים, גם ההתלהבות הזו החלה לפוג. המועמדים שלי שימשו שרים שירים השייך תמימה קרליבך ושירים שונים, והבנג'ו אינן ממש השתלב תוך שימוש נקרא. הינו וכולי הינו "שונה", נוני הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הוא נעשה גם "משונה". בכדי ה-אמת, רק רוי שימש הוא למעשה שבא לעזרתי.
"אין הפרעות הוב...סי...בוי, הייתי אלמד ההצעה גיטרה!"
שלא היה לכל המעוניין כמעט כל עניין שרוי מנגן על אודות גיטרה כמעט באותה אווירה לדוגמה על אודות בנג'ו. המעון היה חלק, ובתוך כמה ימים, ארבעת המיתרים הפכו לשישה וצלילים ששייך ל תמימה קרליבך ואחרים, התחילו מתנגנים בשעות הלילה הצוננים.
כשהאבק כבר החל שוקע על אודות ארבעה המיתרים ועור הפרה המתוח, הבנתי שהבנג'ו נבדק להעלות בדרגה לזיכרון יוקרתי מעברי, וכך גם רוי. נפרדתי מרוי אך מעולם איננו שכחתי את השיער. אני בהחלט אינן זוכר שהדבר הטריד יותר מכך יתר על המידה את אותו אמא שלי, נוני איכשהו אף נושא הפסנתר מעולם אינן טפח מהתחלה. אולם לא איבדתי רק את חיבתי לצלילו השמח המתקיימות מטעם הבנג'ו, אך נראה שאיבדתי את כל הדרישה להשתנות.
לפרוט או לחילופין לא לפרוט?
ממש לא בעת נתקלתי בבנג'ו שלי כשניקיתי ארון מוזנח. נולד נעשה מושלם לכלוך ושאינם מכוון, אך יחד עם זה הנו נמצא עד מאוד מאושר. חיבקתי את השיער בידיי, כיוונתי את אותם המיתרים ופרטתי על גביו בעלות קלות. בטוחים מה? הוא למעשה נראה יספיק טוב! זיכרונות נעורים ריצדו בוהה מול עיניי. נזכרתי ברוי הקשיש (שודאי נפטר מזמן), בכמה דואטים מדהימים (שנשכחו הינו מכבר), ובהמון זמנים מאושרים.
שיחקתי קצת לחזור בנושא בערך כמה קטעים נפוצים, אבל זה היווה נעדר טעם – שכחתי בערך הכל. עם זאת, אינו החזרתי את הבנג'ו לדירה מנוחתו באתר, אך הבאתי את השיער למשרד שלי והעמדתי את השיער בכבוד בפינה. ואז, התחלתי להבין (דבר שמסוכן ברוב המקרים לעשות).
למה לא להמשיך שוב בנג'ו? אני בהחלט יהיה מסוגל לנקות לשיעורים, או לרכוש שיעורים בוידיאו, או גם לחפש אחר אתר! אני יהיה מסוגל להחיות את אותם העבר. אני בהחלט אכן יכול!
נעשה כיף לחשוב בעניין נולד, אך הפקטיקה טפחה על פני.
לגבי כל מי כל אחד משתדל לעבוד? לא רצוי לך זמן לנשום. הלימודים של בנג'ו?? ולשם מה?
מהם שהפריע לכולם בהחלט נתפסה השאלה האחרונה. לשם מה? איננה נתנה לכולם מנוח.
במידה ש כן מוכרחה להימצא משימה לנגינה בבנג'ו? למקרה איני כשיר לנגן נפרד בשביל הכיף? מספר הצדקות אני חשוב בשביל להחיות חלום ילדות ישן?
אבל תחשוב אודות החיים המבוזבז, עת אנו יכול לנצל בשיטה מועילה.
מהו עליכם, אינם 'מגיע' לכל המעוניין קצת זמן לבילוי? תחשבו בנושא התענוגות שיכולה להיות עבורנו מלפרוט שירים שפעם מידי אהבתי! אני בהחלט כן יוכל לקבל חזרה לעצמי את הנעורים.
אבל איך אלוקים מבקש שאני אעשה?
בהחלט, איננו, לא, אולי כן ואולי לא – אני תקוע.
התחלתי להבין רק את פרטית פורט במדינה חלומות מכושפת וגחמנית – צוחק... עליז... עובד חופשי תוך כדי זמן ניכר מסוג סוג בילוי רצופה. איזו פנטזיה מתוקה!
אך בתוספת ל האשליה המפתה הנוכחית הופיעה בועה הנקרא משתנה לחלוטין: זמן קבוע, שעות, חודשים – יש אפשרות ש בגדול חודשים של תרגול מפרך ולימוד צייתני יחדש. מטלות וחובות מוזנחות ועזובות. תוספים הכרחיים שנדחקים ליד. ילדים, אישה ילדים שמחכים... או שלא בסבלנות ואולי אינן... שיעקב המשוגע ייפרד מחלום הילדות אשר ממנו ויחזור למציאות.
הרפיה הזו דבר נפלא... וגם כדאי. העובדות שדורש חשיבה, תקופה והשקעה. ומוזיקה מאוד נחשבת לתחביב נפלא וראוי.
אולם כשמיתרי הרגש של השבת הנעורים נהיים למנגינה השלטת במטרת חיי האדם, אתר מזייף. עלינו לכם סביבה שרוב מאפשר לבנגו' נהיה אדם זה.
אזי הבנג'ו עוד עומד אצלי בפינת המשרד. לעיתים אני בהחלט פורט על גביו, מעמיד פנים ארציות שהשנה הנוכחית 1969, ומתמלא בערגה. והבריחה בהחלט טובה.
נמצא לכל המעוניין שבחרתי מתאים.