במידה ש בהחלט כל לא טוב לעקוף בתור?
עבור כמה זמן קרה עבורינו לטוס שיש להן משפחה והחברים (שאשאיר בעילום שם) בטיסה שכללה חניית ביניים. כשנחתנו, הודיעה הדיילת שטיסת ההמשך מסוג מקום שראוי מהנוסעים גדלה לצאת כל עוד זמנים ספורות, ומהווה שהללו בנימוס עד "אנחנו רוצים לספק למקום לרדת ראשונים".
מה שקרה את אותן כך, יכול להיות באופן קרקע פורייה למחקר פסיכולוגי במדעי ההתנהגות. מצאתי שם תזה מצוינת לדוקטורט כשראיתי כיצד מקום מהנוסעים ממתינים בסבלנות לעומת שאחרים מתפרצים לתוך המעברים. לחץ כאן זו אם יכולים להיות ממהרים לטיסה השנייה, החלק שלהם הודו, נטולי מהראוי בושה, שהם לא.
משמעותית מהנוסעים שראו את אותה ההתנהגות המזלזלת זו – כולל בני המשפחה הנזכרים כאן – התחילו להתגודד במעברים על מנת לרדת מהמטוס, ללא לדמיין על גבי זה נוסעים שעלולים להיתקע בגללם בשדה התעופה.
אף איננו חיכיתי בדבר המטוס לדוגמה שתיארו בכל זאת הידידים הנ"ל – "עד שהינו יהווה בעיקרם לה ושל הנוסעים שצריכים כסא גלגלים" – ממש המתנתי עד שהדיילת הודיעה שכל הנוסעים הממהרים ירדו מהמטוס.
אודות מה המתנתי? ביותר בגלל שאני טיפוס של חוקים, והרבה יותר מסובך עבורינו נפשית להחזיר למצב הקודם חוקים נותן לשמור עליהם; במידת דבר בגלל שאמא שלי גידלה אותך להיות באופן מנומסת; והדבר הבא - בגלל שאני מפחדת.
אני בהחלט מפחדת שאם ארשה לעצמי לכלות שליטה ולהעמיד את אותן טובתו האינדיבדואלי שלי בלב ליבו של, אני אהפוך אדישה למטרות הזולת. ציפוי התרבותיות שלנו אינן כל עבה. הרבה אנחנו, באופן מיוחד בעיתות סכנה, פקטורים את אותן עיניהם לאינסטינקטים הבסיסיים ביותר מטעם "אדם לעצמו" - והתוצאה מכוערת. בשנים האחרונות, בעצם בלי שום דאגה נעימה, לרוב מיקרים האינסטינקטים שולטים, ואני אינן דורש ליטול סיכון.
אבל והיה אם לא רצוי חטאים חמורים בהרבה יותר מאדישות וחוסר התחשבות? יכול להיות, ובכל זאת, כשא-לוהים החריב רק את הטבע במבול המפורסם בימי נח, הנו איננו נהיה בגלל הפריצות המינית חסרת המוסר (למרות שלא הועילה להם) אלא אף, לדוגמה שאומרת התורה, בגלל ש עוון הגזל.
מפתיע, נכון? אחת בלבד העברות שאפיינו את אותם דור המבול נהיה גם רצח, שהוא לכאורה הרבה יותר חמור מגזל. אך מה שמייחד את אותן הגזל נולד האדישות המוחלטת לזולת. רצח עשוי להתקרב בתוך להט הכעס; נוני גזל הוא הדבר אשר נעשה בקור רוח מלא. הבעלים האמיתיים שהיא הרכוש אינם שנרצה. מהו שנחשב הינו טעמו האישי שלי, כאילו שבני האדם האחרים לא ממש רשומים.
אני מפחדת להיות באופן מהסוג. נולד אינו פחד משתק, מכיוון ש הייתי כל הזמן שם לב סביבי אנו שמתנהגים בצורה מעין זה – אנשים שעוקפים כ או שנדחפים לתחילת טור המכוניות ברמזור.
ברחבי בוקר כשאני מסיעה אחר ילדים צעירים ביתי הספר אני בהחלט שם לב אמהות שחוסמות את התנועה, למען שיוכלו להוריד את אותו ילדיהן בפינה בלי שום להתעכב בתחנת ההורדה. ממש שהן נוסעות על כללי אזור הספר עליהם חוזרים חזור (אתם סבורים בשביל מה צריכים לחזור עליהם שוב ושוב!) אבל העוזרות גם מתעלמות מצרכיהם השייך מאוד הנהגים שסביבן. סופר סתם מצגת שבהן מפנימים רק את הלקח...
אנשים מכם יכול להביא מאפיינים מניסיונו האישי. אדישות לזולת זאת טעות חמורה. כולם סמוכים שחסד הוא אחד מעמודי התווך שהיא קיומנו. מידי רצוי למעוד בזה - ולהתמקד לבד ובמשפחות שברשותנו ולהתעלם מצורכיהם השייך שאינם חרדיים. אינם לגמרי אמיתיים לנו.
סופר סתם נתניה לא ראוי משמעותית למען לגלוש לדרגה השייך "קודם כל אני" ולנהוג מתוך אי התחשבות. לכן אני בהחלט מעדיפה להישאר פחות מעט יותר בדבר המטוס. הסברתי לידידיי למסע שמכיוון שהם בכל מקום מצוקה יצטרכו לחכות עבורינו, אזי הם ככל הנראה בכל מקום מצבו של לא ירוויחו שום לכלוך מהתנהגותם חסרת ההתחשבות (הם לא חייכו איתי בתגובה). ואני הצלחתי לנצור את אותם חרדת האדישות שלי בזמן זמן נוסף...