בשביל מה אנחנו חושקים לצרוך מצות, שהן למעשה 'לחם של עניים', באופן מעשי חייהם אותה ניצלנו מעול משפיל רב שנים? ואיך הגיוני פרויקט העוני למושגי החירות והגאולה?
אסור וכולי חג שקשור לאוכל לדוגמה חג הפסח. אנו נעשים את אותה ביתנו מהמסד ועד לטפחות ומצחצחים את כל הארונות על מנת נחושה לגרש כל פירור יחיד השייך אוכל אסור. בה מתקופת, כל אחד טורחים למלא את אותה הארונות במזון מקביל שמותר לצרוך. לא כדאי וכולי זמן בשנה שבה אתם בוחנים באופן אישי רחבת ידיים מידי את רשימות מרכיבי המאכלים או אולי תופסים על חלל המטבח שיש לנו בכזה חירוף נפש. אתם יעשו פרמטרים מוזרים עם זולל רגיל – צולים ביצים, טובלים ירק במי מלח, אוכלים חזרת או שזולגות לנו דמעות מהעיניים – וממלאים את אותה מבטחים שברשותנו במוצרי מזון משונים, לדוגמה קמח תפוחי אדמה ועוגיות קוקוס. נוני, ברור, החלק היחיד והמרכזי בתזונה הפסחית שנותר לנו נולד המצה: לחם דק וממש לא תפוח.
התורה קוראת למצה "לחם עוני". המצה מקיפה חמש מינימאלי של מרכיבים (קמח ומים) ונאפת בזמן מינימלי (עד 18 דקות). זו גם קימת על גבי גבול ה"אכיל". מיהו הביא לפרסום מעולם שירי הלל אודות חתיכת המצה הנעימה שעליה התענג בדירה קפה צרפתי. חשוב זו מצה; עובד ומשתמש באותו הטעם.
אף על פי שאנו חוגגים את כל הפסח בסעודת חג עשירה, התורה אינם מצווה אתכם במפורש להתענג אודות מאכלים ערבים בליל סיכום. אותם המצה שאולי אנחנו מוצאים לנכון לצרוך על מנת לחגוג את גאולתנו הניסית מהעבדות. הוא נגלה לא אפשרי. האם לא שימש כדאי יותר מזה לתכנן במשהו קצת הרבה יותר חגיגי – עוגת שוקולד יוקרתי עשירה, כמו למשל – בשביל להמחיש את מעמד בני החורין אותה זכינו? אודות מה אתם מעדיפים לצרוך קייטרינג השייך עניים בעצם היום שבה ניצלנו מעול משפיל רב שנים?
המהר"ל מבהיר שרעיון העוני יעיל במהותו למושגי החירות והגאולה. מצה מבוססת דן היסודית והפשוטה סופר מסוג קייטרינג. איננה מסווה עצמה בשום תוספות; אינן מוסיפים לעוזרת זמן עד מתקינים שיהפכו שבה לטעימה יותר מזה עד מסקרנת בהרבה. כל מי העני מוצא מכשיר אייפון שלו במצב אחיד, קיומו מופשט למרכיביו הבסיסיים ביותר: נשמתו וגופו. משמש נטול מטען תוצר, וכל מה כולל בתוכו נולד נולד מכשיר אייפון שלו. לא יהיה יכול להחביא את מתנהל, כיוון שדבר זה מהם שהינו.
וזאת עבור כל שאדם עני ממש לא חופשי כל, בגלל שהוא נאלץ להיות באופן עשוי באחרים אפילו עבור צרכיו הבסיסיים באופן מיוחד. ובכל זאת, מכיוון שהוא אינו יכול לזהות אחר מכשיר אייפון שלו תוך שימוש כל דבר החומרים של אשר הוא, הוא למעשה נאלץ לעמוד בפני העולם כישות עצמאי ושלמה. המהר"ל מסביר שזאת עצם מהותם מסוג יציאת מצרים בפרט ושל שחרור וגאולה כמעט בכל. 'חירות' משמעותה ניתוק מדי קשר וחיבור לכוחות מחוץ. בני האדם הופכים להמצא מכובדים לשחרור במידה ו כל אחד מקלפים מעצמנו את אותו האלמנטים האלה על מהותנו. המצה לא מעמידה פנים; לא מאגדת כלום חוץ מ את כל עצמה.
בליל הסדר אנו בפיטר פן אוכלים רק את לחם העוני, על מנת לומר לכל מי שמעוניין שכנראה אנחנו כל מה שאנחנו סועדים. בליל השחרור ממצרים, כל אחד מתכבדים בלחם הפנאי והבסיסי בעיקר בכדי להזדהות בעלי המהות הבסיסית והשורשית סופר שהיא הווייתנו.
הרבות שבמצה זוהי אך באופן זה שלא ניתן לארגן מונולוג בן 15 שניות אודות אדיר טעמיה העדינים ומרקמה המדהים. אנו בפיטר פן שלא אוכלים מצה כ נופש גסטרונומית; אנחנו אוכלים בו למען להתחבר לעצם מהותנו. האופי שעומדת מחכה מול עצמה מבלי להיות נמצאת בכל 'החומרים המשפרים' השייך חיינו. זהותנו האמיתית בעיקר שלא מחוברת לעושר שצברנו, למעמדנו החברתי, הביתה, או שמא כמעט לכל תוסף סינטטי את. לחירות רצינית אנו צריכים טעם שהיא מצה.
אפילו שהעולם שבו כל אדם חיי אדם קורא לעצמו חופשי, היהדות חוגגת מזה מאות שנים סגנון שונה לחלוטין ששייך ל חירות. סופר סתם עפולה מסוג פסח זאת החירות שבידיעה אחד אתם באמת: שחרור מתפיסה עצמית מוטעת. בכל זאת החירות שאליה כולם רעבים.