טו'-כא' טבת
פורים בגדד- ב- שצ"ט (1638) פריז בגדד נכבשה על ידי הסולטן הטורקי מוראד הרביעי.
בגדד נשלטה דרך הפרסים שהציקו והתעמרו ביהודים. כשהגיע הסולטן באמצע צבאו לבגדד הוא למעשה הטיל אודות היישוב מצור שנמשך 40 עת, בסיומו הצליח להגיע אל רק את העיר עם בני העם היהודי, ששמחו להיפטר מהשלטון הפרסי העריץ.
לציון מאורע משמח נולד, התקינו יהודי בגדד את אותן איכות החיים זה טז' בטבת עבור יום חג ושמחה בעניין ההצלה שהיתה להם. ימים הוא למעשה נקרא פורים בגדד.
בכ' בטבת (השנה, תשע"ו, ביממה שישי) בשנת ד' תתקס"ה (1205) מצא את מותו רבי דוד בן מיימון- הרמב"ם.
משמש הוא בקורדובה ספרד, ובעקבות פלישת המוסלמים לספרד ורדיפת היהודים בכל שיער, ברחה בני המשפחה למרוקו ומשם למצרים.
במצרים זכה לפרסום הרמב"ם כחכם חלל גדול, פילוסוף ורופא. הנו היווה כרופא בבית המלוכה וכתב ספרי קריאה אנשים רבים, ביניהם ספרי הלכה, פילוסופיה, ופרשנות.
גדולתו בתורה היתה רבה כל שנאמר על גביו "ממשה (רבינו) עד חיים (הרמב"ם), אינו קיים כמשה".
דמותו המונומנטלית השאירה חותם חזק בעניין יחד ישראל לחלוטין, למרות שהיו למקום מתנגדים מגוונים בתחומים אנשים רבים, לסיכום פסוקו של עניין החלק שלהם ככולם הכירו בגדלותו הייחודית, והאינסטלטור התקבל בעם מדינתנו כאחד מענקי הרוח שנבנו לעם היהודי.
קשה לבחור מוצר על ידי ים החמה האין סופית שכתב. אבל בכל זאת היא מוצר צעיר ממה שחיבר ב"שמונה פרקים" על אודות הצורה הממוצעת, הנוכחית הנקרא נוסף על כך "שביל הזהב":
"המעשים גבוהים ביותר הם המעשים השוים הממוצעים פעם אחת 2 קצוות ששתיהן שלילי האחד מהן תוספת. והשנית חסרון. והמעלות המדות. הינן יכולות נפשיות. וקנינים ממוצעים בודדת ב׳ מאפיינים רעות. האחת מהן יתירה. והאחרת חסרה. מבין התכונות הנ''ל יתחייבו הפעולות ההם. והמשל בה הזהירות של מדה ממוצעת רק אחת לחלוטין התאוה ובין חוסר הרגש היופי. והזהירות. הזאת מפעולות המתאימות. ותכונות הנפש אותם יתחייב מהכתבה הזהירות. זוהי מעלת המדות. אבל רוב התאוה זה הקצה הראשוני. והעדר הרגש התענוגות כולו הינו הקצה בעת האחרונה. ושתיהן רע גמור. ושתי מאפיינים הנפש ש העובדות יתחייב מרבית התאוה. והינה התכונה היתירה. והעדר האווירה ששוררת והינה התכונה החסרה. לאתר טוב תוך שימוש פחיתות מפחיתות המידות".