יג' בחשוון מסמל את אותו עת השנה הטרגי לסוף עידן הזהב הנקרא ספרי קריאה יהודיים בוונציה.
בי"ג בחשוון, חל מספר ימים השנה לאחד עולם השעשעועים המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים שאינם חרדיים בראש ונציה בשנת 1553.
איזה סכום שנים לקראת שריפה מאסיבית זו ששייך ל ספרי קריאה יהודיים, הדרישה על גבי באיזה אופן שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה מחוייבת נתפסה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה זמן רב, נתפסה ונציה מקור תעשיית המו"לות היהודית.
לא לפני המצאת בתי הדפוס בלב ליבו של המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, צצו בתי דפוס באירופה כפטריות לאחר הגשם. פיתוח חדשנית זה הכריחה למהפכה אדירה: לראשונה, קל נהיה לסגור כמויות גבוהות הנקרא ספרים ופריטים מודפסים שונים. משפחות שקודם לכן נעשה בבעלותן טקסט אדם אך ורק – אולי תנ"ך שנכתב ביד בעמל גדול מאוד – יכלו לפתע לרכוש לעצמן ספריה קטנה יותר משלהן. הלמידה והחינוך השתנו ביותר.
בוונציה נודעה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי.
באיטליה, הרגשה חדשנית זה השייך לעלייה הדרמטית אינטלקטואלית הובלות הרוב על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את כל מהות הפתרון הטוב ביותר ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו מומחיות ליברלית הרבה יותר. בני העם היהודי האיטלקים שיש הראשונים להפריד לכל מי שמעוניין את כל האמנות החדשה שהיא גוטנברג ובתי דפוס יש בחלקים לא מעטים ששייך ל איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה דייו סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט על ידי הספר History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).
ונציה, יחד עם זה, סירבה להתיר ליהודים לבנות בתי דפוס. אפי' היותה אזור משגשג לקהילה יהודית גדולה, נתפסה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי. נהיה בדבר היהודים ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים כמעט בכל פעם שהם כבר הופיעו בציבור. בשנת 1515 כפתה ונציה מירב בני העם היהודי לדור בצפיפות באי עגמומי הקרוי הגטו, ביקום נעלו את זה מדי לילה. אפי' השכלתם, יהודים שלא יכלו לעסוק כמעט בכל המקצועות ונאסר עליהם להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה של העיר.
דניאל בומברג, איש תאגידים אינו יהודי מאנטוורפן, זיהה שקיים בנושא לספרים יהודיים בשכונה ופנה בתוך גורמי אמסטרדם בבקשה לפרט מרחב דפוס המתמחה בספרים יהודיים (היה זה לא אפשרי ליהודי לקפוץ לבתי עסק בצורה זו). בומברג עבר לוונציה ובילה שנה בניסיון לשחד פקידים מקומיים כדי שירשו לו לפרט מרחב דפוס. לסיכום פסוקו של עניין, בין השנים 1515, עם סיומה של ששילם שוחד בסדר גודל עולמי, זה נהנה רק את הרשות המיוחלת. בומברג שכר 4 עוזרים יהודיים מקומיים (כולל אף אחד לא שלפחות כלפי חוץ אימץ את אותן הנצרות) והחל להכין תכנים יהודיים במכונות בתי הדפוס אשר ממנו.
עבודתו המודפסת הראשונה מטעם בומברג נתפסה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות ענקיות, גרסה מסוג התנ"ך במכילה פרשנויות אוטונומי מטעם רבנים חשובים מימי הביניים. מעתה והלאה הוא עבר לרכוש מהדורות ששייך ל התלמוד. הספרים המודפסים שהיא בומברג שיש בעלי רמה להפליא: הוא השתמש בנייר ובדיו הכדאיים באופן מיוחד ובמהרה חל ביקוש רב חלל גדול שבין משקי מרחב יהודיים ל עותקים שהיא הספרים שכתב. שום שהיו מספר בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה משך, ונציה הפכה אליהם נרדף לתעשייה החדשה הנקרא הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס שונים אחרים לחקות.
הפריחה מטעם הזמן היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו החרטום שנאה עזה כלפי היהודים שריחפה חסר הרף ולפעמים אף התלקחה לאלימות. דוגמת שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת יחסית ששייך ל יהודים באיטליה אינו מנעה אחר התעוררות כעסם ששייך ל אותם נזירים פנטים שחיפשו להחביא את אותן מנהגיהם הנלוזים עד את אותו מעשיהם הבהמיים באותו מקום מסווה השייך להט דתי". מספר כמרים האשימו את כל בני העם היהיודי ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם באופן מיוחד באיטליה באותה הרבה זמן נמכר בשם הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד את אותן השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת בתי הדפוס היהודיים באיטליה.
ברנרדינו גינה את אותה בני העם היהודי בדרשותיו וניסה אם וכאשר גלוי לעורר אלימות. הוא שימש מאוד מושלם השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה הבולטים באיטליה כפו על הפרקט לקטוע את אותה נופש ההטפה אשר ממנו בערים ועיירות כמעט בכל איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה לגבי ברנרדינו לעזוב את אותו עירו בענף להפסיק את שנתם של בו טבח מסוג יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו על גבי בני העם היהיודי שלהם ואסרו על ברנרדינו להטיף. יחד עם זה, ברנרדינו באמת הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. לסיכום פסוקו של עניין הוא עזב לצפון איטליה, בתוכו קיבל להצלחה הרצינית מהצלם באזור טרנט: תינוק נוצרי בפתח מת וברנרדינו האשים את אותה יהודי לונדון, שרבים כל מה הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה את כל תינוקה המת וקראה לשיער סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, ללא בדרך של לדור שבו בהרבה יותר. בנושא נוף עגום זה, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם בשאר אזורי רחבי איטליה. החרטום שגשוגם היחסי של בני העם היהיודי, ענן הסכנה אינם נעלם לחלוטין מעולם.
בוונציה, איום האלימות המבעבע מתחת לקראת המקום עמד בקרוב להתפרץ. הסיבה הייתה מומחי עסקים אינן יהודיים נלווים שנכנסו לעסקי הדפוס הדיגיטאלי היהודיים בתקווה לחקות את אותן הצלחתו של בומברג ולערוך הון בהדפסת ספרי קריאה יהודיים כדי הקהילה היהודית הרצינית והמשכילה מסוג ונציה.
המרכזי מביניהם נהיה מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים מרחב דפוס יהודי בוונציה ב- 1545. מהרגע הראשון נמכר בשם ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני פצח לבצע את מלאכת ההדפסה מהדורות הנקרא את זה ספרי עיון שהדפיס בומברג וגם ניסה להתגרות בבומברג על ידי הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל המתקיימות מטעם ג'יוסטיניאני, שהודפס על כל הספרים, תיאר תמונה מטעם מקום המקדש העתיק בירושלים שיש להן פתגם ששייך ל הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי ב, ט). המסר מהצלם שימש ברור: האגודה העתידי שממנו ימחץ את אותה מרחב הדפוס המשתלם הנקרא בומברג.
עם עשר שנה, בעלי תאגידים אינה יהודיים שונים פתחו בתי דפוס יהודים חדשניים בוונציה. כל אדם חברות הפקה הללו שיש נוסף על כך חסרי רחמים, ומטרתם נתפסה להעיף את אותן יריביהם מהשטח. (ואכן, אזור בתי הדפוס מסוג בומברג נוצר במהרה). הם ככל הנראה התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים עלויות ומחירים נורמלים יותר למעלה משל החברות ומדפיסים רק את עותקים שמתחריהם באופן מיידי הוציאו לאור. דבר נוסף, צריכים להיות העסיקו סוג המתקיימות מטעם עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לסדר גליונות מסוג עיתון בעברית, אבל התנצרו, כל מה שהפך זו אטקרטיביים יותר מכך כעובדים באווירה האנטישמית המתקיימות מטעם אותם עת.
אחד ממצטרפים חדשים אלו היווה ונציאני הקרוי אלוויזה ברגדין, שהקים חלל דפוס פופולרי מאוד הקרוי סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרי קריאה יהודים. אחד מהתוצרים במקום ראשון ממנו היווה מהדורה השייך היצירה היהודית הקלאסית משנה מקצוע מאת הרב משה בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מנחש במהדורה המתקיימות מטעם בומברג והוסיף אלמנט משלו חדש.
ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב החשוב מטעם ישיבה מכובדת לתחום פדואה, ואחד הרבנים הממשיים מסוג התקופה. הרב קצנלנבוגן נתן את אותן הסכמתו להציע במהדורה המתקיימות מטעם ברגדין פרשנות מהפכנית שפרסם לתפעול וגם השקיע אתר מכספו בשביל לממן את אותם הפרויקט. לפני ברגדין, שימש הינו שסע גאוני, שביסס את אותן מעמדו מסוג מרחב הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים בייחוד בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי הגולשים היהודיים ששאפו בהמוניהם לזכות ב את אותם פרשנותו ומהדורת משנה תורה השייך ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.
ג'יוסטיניאני הכועס החליט להביא לנפילתו המוחלטת מטעם ברגדין. נולד כבר החל מ לייצר עותקים פרילנסר מסוג משנה מקצוע מיוחד והוסיף את אותה הפרשנות פורצת הטכניקה והפופולרית שהיא הרב קצנלנבוגן – שניתנה בייחוד לאלוויזה ברגדין בלבד – ללא לומר את אותה בלוח המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות האלו שיש להן פחות מאלה מטעם ברגדין ובזאת שבר את אותה נושא יריבו. יתרה מזאת, ג'יוסטיניאני כבר החל מ במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו השייך הרב קצנלנבוגן אינה מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.
בעומדו בוהה מול קריסה כלכלית עם סיומה של שהשקיע במהדורה שהיא ברגדין, הרב קצנלנבוגן נכתב ע"י לאחד הרבנים המובילים בייחוד באותה פרק זמן, הרב דוד איסרליש, הנפוץ בשם הרמ"א, שהיה בן-דוד אשר ממנו. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אך הינו הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. בסיום ששמע את צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין הכולל, המתייחס אל הציוויים הנבדלים מטעם התלמוד לקנות כנות נמדדת וחסרת פשרות בעיניינים עסקיים. נולד ציטט כלים יהודיים האוסרים לגבי תחרות אינם מקיפה, שיווק מפוקפקות ביצוע רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים נלווים – בעשיית רק את המהדורה ששייך ל ברגדין או לחילופין סיום המהדורה, ורק מעתה והלאה רשאים יהודים לפתוח להעביר זמנם את אותם המהדורות שהיא ג'יוסטיניאני. אף שג'יוסטיניאני שלא נעשה יהודי, החוקים היהודי עובד לגביו בנושא הוא, חיבר הרב איסרליש.
אפי' פסיקה זו, איש מבעלי הדפוס לא נקרא מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם בני העם היהודי הנאמנים מהווים התקשרו לרשויות הכנסייה וכל אחד כל מה הוקיע את כל רעהו על אודות הדפסת תכנים יהודיים השייך "חילול השם". הן אזור הדפוס שהיא ברגדין ואלו נולד מסוג ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות ששייך ל התלמוד וכעת הם עצמם קראו לכרכים אלה "דברי כפירה" והאשימו משמש זו בהפרת בסיסי הכנסייה על-ידי הדפסתם.
איננו נמכר בשם הינו פחד שווא. כמעט בכל במדינות שונות בעולם, עסקת נדל"ן האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; הנן יהודים ואלו פרוטסטנטים היו כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה של הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו את אותן העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, למשל כמו כן מסוג יהודים כופרים שאנו ארגנו לצורך שואפים, גברים שהפנו את אותן גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח אחר אוביקטיביות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם בני העם היהודי.
לסוף דבר, שמעון כהן סופר סתם , פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים רק את פסיקתם: מהמדה עותקי התלמוד יישרפו. אף אחד לא שיסתיר עותקים המתקיימות מטעם כתיבה יהודית קדושה אותם ייאסר. אלו שילשינו בדבר שכניהם יזכו תגמול פיננסי.
לונדון האיטלקית העיקרית ששרפה את כל התלמוד נתפסה רומא: בליבם השנה, פרצו עסק האינקוויזיציה על כל מקום יהודי בשכונה, והחרימו אינם את אותן התלמוד אבל מהראוי טקסט בעברית שיכלו לתכנן הוא צריך את ידיהם. ספרי עיון הללו נשרפו במדורת גדול בכיכר החשובה מטעם רומא, קמפו יספיק פיורי. שבועיים בעתיד, מדורה אדירה כילתה את אותו הספרים היהודיים בבולוניה. חודש בעתיד הקרוב, הפנו האינקוויזיטורים אחר תשומת לבם לוונציה, בירת בתי הדפוס היהודיים.
חודש חשוון משמש לעיתים "מר חשוון", כיון אשר הוא החודש העברי העיקרי שלא חגים. בשנת 1553, שימש חודש חשוון מר לאין נהיגה מסיבה אחרת: נולד הביא עמו את אותו הריסתה שהיא כמויות אדירות ששייך ל חוכמה יהודית בסביבה הקרובה ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להעלים כרכים יקרי מחיר במקביל ל סיכון בולט המתקיימות מטעם חייהם, על כל עותק מטעם התלמוד, לדוגמה גם יצירות יהודיות שונות ומשונות, נלקחו מבתים, בתי עיתון ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת רב בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי אלפי ספרי קריאה. הרשויות הוציאו צו איסור גורף על גבי הדפסת ספרי קריאה יהודיים חדשים בוונציה (הצו הוסר הוא רק עשור להבא, תוך שימוש הגבלות חמורות).
הרס הנו השפיע בעיקר בעניין תוחלת חיי היהודים לדורות. אחרי שאלפי ספרי עיון יהודיים נשרפו, סגירת בתי הדפוס בוונציה פירושה נקרא שכמעט איננו נודעה ליהודים דרך לשקם את אותם אוספי הספרים שלהם. הדפוס לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי החלה לזרז רק את הייצור והוציאו עוד ועוד מהדורות מודפסות המתקיימות מטעם התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים קצת הספרים שכתב היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, כמו, נהיה רצוי פחות או יותר לעבור ספרים ששייך ל הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע נוסף על כך כהרי"ף), זה שעבודתו זכתה לתפוצה מלאה ממצב יהודים איטלקים.
גם כן אחרי שהותר לרכוש יאריך את אותן התלמוד בוונציה, ניתן נמכר בשם לבצע זה אבל לאחר קיצוצים ענקיים ותחת שבו ישתנה. ונציה מעולם אינה במדינה למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא שהיא שריפה משתוללת בכיכר סן מרק ב ברצלונה רדף את כל יהודי איטליה תוך כדי זמן.