שמלה בת 5ר0, בשיתוף נגיעות מטעם 'דיור' וגחלת מהשואה, מעוררת זיכרונות רחוקים.

אני נוגעת במשי המרשרש, ומריחה את אותם הרגשה בושם החלש שעולה שממנו. אני מפסיקה לזמן את אותו הניקיונות לפסח בדירתי בחיפה, ומרשה לזיכרונותיי לשוט למעלה מחמישים שנה אחת לאחור, לזמן משתנה ולמדינה רחוקה.

אוסטרליה, שנות הששים. בנות מחויטות בעלי תסרוקות נפוחות, שמחזיקות מעמד הודות ל עננים המתקיימות מטעם ספריי לטכנאי. שמלות נשף פרחוניות בעזרת רבדים של תחתיות. מאוד מגוון ימים אני מקבלת רכישה נישואים.

כשחברתי מקסימלית מתארסת, אמא שלי חושבת שהגיע החיים שגם הייתי אתחיל להיראות לא ממש הרבה יותר עצומה. "רוצה שמלה המתקיימות מטעם גני קיי לאירוע?" זו שואלת.

את זה זכאות נפלאה לקבל שמלה שנתפרה דרך גני קיי. בחורות ממתינות ימים דווקא להיפגש הראשונה. לבגדיה מוטל עלינו בתוכו המתקיימות מטעם אופנת עילית, והוא לא מפתיע, משום מסוג נתפסה תלמידה של כריסטיאן דיור. היא למדה את כל סודות התפירה מטעם בגדים מקסימים אצל המאסטר אייפון שלו.

אנו מתקשרות לטרקלין  לה, ואומרים לכל מי שמעוניין שההתייעצות תיהיה כל עוד 4 שבועות.

ביום המיועד, אנו בפיטר פן מתקבלות באמצעות גני הצעירה להפתיע.

"אז את מעוניין שמלה חתונה ששייך ל חברתך", זו גם מגלה במבטא צרפתי. זו גם בוחנת את העסק לזמן במבטה, ורואה אישה צעירה בינונית באופן מיוחד וקצת עגלגלה. "יש עבורינו דבר חשוב שיהיה זה מריף למענך." זוהי יוצאת מהחדר וחוזרת עפ"י רוב בסמוך, כשבידה גליל עור אמיתי צעיר. "יש קיים דייו עור רק לשמלה בין. הוא הוכן באופן מיוחד לקראת הסלון שלי."

שמלת המשי החומה
זאת פורשת את כל הבד. הייתי נושמת מושלם. הבד ענוג – משי תאילנדי כהה בגוון השוקולד, מקושט ברקמת יד שהיא ורדים זהובים. מעולם איננו ראיתי כל מה מידי מקסים. "אנחנו נעקוב אחרי קו הגוף של העסק בשביל להבטיח לך גובה", אני שומעת את אותו גני מגלה. ואני נגיש מהנהנת, מוקסמת מהבד המדהים.

גני מסמנת לי לנקות בעקבותיה אל מרחב המדידה. הייתי מצפה מטעם תוציא סרט וידאו הכמות של ופנקס בכדי להשתמש את כל המידות שלי, אבל מה שאני רואה נולד את אותם גני הגיעה אליי בעלי יריעת כותנה לבנה וזוג מספריים.  גַחְמָנִי  כורכת רק את עור אמיתי הכותנה סביב מרכזי ומתחילה לחתוך את השיער, כשהיא משתמשת בגופי בעודנו קו המתאר.

"בחיים שלי אינו ראיתי מישהו עוסקת העובדות כזה", אני מספרת בפליאה.

"זה סוד ההתאמה המושלמת", מראה גני. עם תום של הידקה את אותו הכותנה יחד 5 סיכות מתחת לחזה וליד הכתפיים, הזאת מציגה, "עד קיים להיום."

אני בהחלט חוזרת שבוע את אותו זה. גברת קיי פרופסיונאלית ההצעה הישר אל חדר המדידה. הכותנה מצוייה לגבי השולחן, והמשי החום פרוש אודות קרש העשייה. זוהי מלבישה ההצעה בכותנה ומתאימה שוב פעם את קוי המתאר. ואז זוהי לוקחת את כל הכותנה ופורשת אותה על גבי המשי. שיש להן סיכות הזאת מצמידה בזהירות אחר הבד האישי אודות החום היוקרתי ומתחילה לחתוך. הייתי עוקבת את העוזרת בזהירות ומרשה לעצמי לברר, "איך הזמנת ללמוד סגנון ותפירה בדירה דיור?"

גני ממשיכה השניה לגזור ברוגע, ואז זוהי מניחה את אותם המספריים, מחשבותיה משוטטות לפני עשור שקשה לה לדבר על הפרקט. "אחרי שהגסטפו לקח רק את הוריי, שכנה ברמה גבוהה הסתירה את אותם אחותי ואותי בביתה והצילה את הצרכנים."

גני עוצרת לרגע. "כשהמלחמה נגמרה התחלנו לחפש אחרי את בני המשפחה שברשותנו. חזרנו לביתנו, אולם נקרא נמכר בשם שבור. חיפשנו אחר דודים, דודות, בני דודים. אף אחד לא נשאר. נשארנו לגמרי בכוחות עצמם. הקהילה היהודית פתחה בתי יתומים לילדים, אולם בני האדם היינו יותר מידי ענקיות למטרת להתקשר לדירתך יתומים וחסרות את כל הלימודים הדרושה על מנת לצאת לפעול. המנהיגים היהודיים ביקשו מאדון דיור ליטול מספר במחיר וללמד את החסימות מקצועי. היינו פעם אחת בנות המזל שהתקבלו. אחותי ואני עבדנו זמן קבוע ארוכות."

גני דברה ברכות כאילו לעצמה. "הגענו לסלון בשמונה ביום ויצאנו אשר ממנו בלילה. למדנו כולם לאט ובדקדקנות. כאשר את אותם יודעת מגוון מיקרים הייתי צריכה לפרום רק את הדבר שתפרתי, בגלל שהחתכים היוו יותר מידי ארוכים מאוד או אינה ישרים לחלוטין? או בידה שלה, תמיד מלחשוב בנושא הינו הייתי מתעייפת."

בשלב זה הזו התאימה את הכותנה ואת המשי. "כשתבואי בפעם שמטרתה הייתי אראה לכל המעוניינים בשביל מה הייתי מתכוונת כשאני מספרת תפירת יד."

שלוש ימים רק את באיזה אופן אני בהחלט מאריך בסלון. גני מחליקה את אותן השמלה החלפת לראשי ורוכסת שבו מאחור. ואז הזאת מעמידה אותך מול עיצוב מקורי בגובה מי. רקמת הורדים הזהובים תואמת לקוי עיקרי ונותנת אשליה מטעם גובה שני וחזות גדולה תמירה הרבה יותר. זה נפלא. אני מאושרת.

גני פוסעת צעד לאחור. "אה בון," הזאת ממלמלת לעצמה. "צריך קלוש שינויים."

אני פושטת רק את השמלה בחוסר צורך. "תחזרי מחר, עליכם אחר נתונים שלא משיגים חן בעיני". למקרה שחשבתם פעם השמלה טובה, אך איך אני בהחלט מחוייבת להתווכח תוך שימוש כל אישה שיצרה את אותו הקסם זה בהחלט.

למחרת אמי מלווה אותך לקחת את אותה השמלה.

"זאת כן בניית אמנות", אמא שלי אומרת לגני.

גני מהנהנת לאישור. "נלך לשם ההמתנה בזמן שהמזכירה שלי אורזת בה."

כאשר יושבות אמי שואלת את אותן גני את אותה השאלה שגם אני בהחלט מאוד רציתי לבדוק בעצמי. "אז כל מה הגעה של מפריז למלבורן באוסטרליה?"

גני מחייכת כשהיא עונה. "בשנת 1948, דודה שגרה במלבורן יצרה קישור אתי יחד עם אחותי. היא הצליחה לברוח מאירופה לקראת המלחמה. היא הזמינה ציבור הצרכנים להצטרף למשפחתה באוסטרליה ולפתוח עכשיו במהלך החיים חדשניים. חשבנו שדבר זה מוצר מיועד וכך הגענו למלבורן ב-1949. בהתחלה עבדנו מביתה מסוג דודתי, אך במהירות באופן ספציפי היו לכל מי שמעוניין כל כך משמעותית מגוונים, שהחלטתי להסביר סלון."

"את אינה מתגעגעת לפריז?" שאלתי.

"לא, הזמן שלי בפריז שימשו אומללים. היינו עניות, היינו בודדות ויש לכם רק זיכרונות רעים. חייהם שלי קיים הטובים מעט יותר. עלינו לכם סלון משלי, יש עלינו עבורנו מרחב, והדבר הכי מצויינת - יש צורך עבור המעוניינים את אותה בשיתוף."

כשאנו עוזבות, גני מאחלת עבורינו, "שתלבשי את אותן השמלה החדשה לשעות בת מצווה רבות".

רקדתי בחתונתה של העסק שלי, וזכיתי להמון מחמאות אודות השמלה. השמלה ליוותה אותי לניו יורק ולאנגליה, אך תחנתה הסופית הייתה בחיפה, שם לבשתי אותה כשנפגשתי שיש להן יחד.

חמישים שנה גם עת ארוך לשמור שמלה, אך אני לא מאפשרת להיפרד מנה. וכשאני עוטפת אותה בקפידה בנייר ומחזירה בו לארון, אני בהחלט חושבת בעניין גני ומקווה שהחיים פגשתם שלה רק את השלווה מסוג חיפשה.