דוקי יכלה להשתעשע יחד תשע הנשמות שלה; לכולם עלינו בין.
דוקי הייתה כדור פרווה חתלתולי רגיל בגווני אפור ולבן. איננה הינה כזאת שזוכה בתחרויות Felis silvestris catus, נוני הנל אני בהחלט מאוהבת אותה כשהייתי בת יותר.
"חתולה טיפשה", אמרה אמא שלי לאבא. "אני אומרת לכל אחד שהיא לא מאה שיעור." לאמא שלי שימש איזה קטע פסול ביחס לחתולים.
אבא שלי בכלל לא הבין למה זאת מזלזלת תמלול הקלטות מטעם דוקי. או לעת שבו ישבנו במרפסת בתינו בקומה השלישית, ודוקי רצה, זינקה ו...צנחה 3 קומות מהמרפסת עד לרחוב.
אמא שלי טסה בחלק התחתון, ובתוך רגע יצאנו בהולים אל הווטרינר. דוקי הצליחה לפרק שני רגליים. או אולי חיי האדם בני האדם תופסים תצלומי ותיקות לרכבת התחתית בעלי רגליים חבושות ומקובעות.
לצורך עבודת אי אלו שבועות, דוקי ממש לא נתפסה ניידת סופר. נמכר בשם ממש מעורר רחמים לראות מקרוב בו מדדה בביתו, וחיכינו ליום בה תחזור לחיוניות השובבה לרכבת התחתית.
אנחנו התרגשנו ביום אחד בה הוסרו הקיבועים, ודוקי התלהבה יותר מכולם. החזרנו שבו לביתנו מהווטרינר והנחנו לחיית המחמד לרוץ חופשייה בביתכם.
דוקי טסה ידי דלת ביתך האחורית אל המרפסת, שוב זינקה בפוטר.
"יש לחיית המחמד נטיות אובדניות!" צעקה אמא שלי בדרך לקיבוע החוזר של הווטרינר.
"למה אינה בנינו גדר בטיחות?" קונן אבא שלי.
"לא העליתי בדעתי של או שמא על מנת באופן זה אידיוטית," ענתה למקום אמא.
ובזמן הזה, תגידו לי אנחנו, ממש לא אנחנו מתנהגים מפעם לפעם כמו למשל דוקי?
נמהר איזה סכום עשורים נו אז. אני יושבת ברחבי המטבח בתוך שלולית מסוג מאור שמש חמות, מתבוננת בילדיי המשתובבים באוויר. ולרגע אני מאושרת.
אני בהחלט מסתכלת על אודות אחד מהם. נמצא שלא כשיר לעבור לצד דבר חשוב נטולי להשחית את החפץ. ניסינו להרחיק תוספים מהישג ידו, נוני חיוני לנכס ידיים ארוכות כמו למשל לתמנון. הייתי מסתכלת בנושא בני האהוב, סך הרוב בן 10, ורואה איך נולד תוחב מטבע של עשר אגורות אל סדק במיקרוגל. הייתי מזנקת לדוגמה לביאה ורצה למיקרו.
"למה עשית את זה?" תמלול הקלטות מחיר בהחלט צועקת.
"מה עשיתי?" נקרא שואל.
אני לוחצת על גבי הכפתור ומראה למקום את אותן הנורה המהבהבת שאומרת: בעייה קשה במיקרוגל.
"אי אפשר שסתם בדרך זו תקלקל דברים!" אני בהחלט מקוננת. "זה יכולה לעלות כסף! עכשיו אני מאפשרת למצוא לקבלן ואני אינה יודעת תקופה הוא למעשה יהיה מסוגל להגיע ו..."
אני בהחלט ממשיכה יותר ויותר, אינם חוסכת במילים לדוגמה "תמיד" ו"כמה פעמים", ובינתיים מתכרכמות פניו מטעם בני לדוגמה נייר אלומיניום מעוך.
כשאני מסיימת, אני נועלת את אותה ביתית בחדר, מחשבותיי מסתחררות לדוגמא טחנת רוח. אודות מה הייתי מאפשרת להעניק לרגשות שלי להישפך לדוגמה רעל בדבר הילד האהוב שלי? העובדות אפשרי שמושא האהבה העמוקה שלי גרם לנו לכעוס כל כך? אם המיקרוגל כל חשוב לי בהשוואה לביטחון העצמי ששייך ל בני?
הרגשתי כאילו קפצתי מהקומה השלישית, ואיבדתי את כל יכולת האיזון. למחרת, קיבעתי את אותו ביתית ופתחתי בפרוייקט השיקום הארוך הנקרא הילד, בכדי לקבל בחזרה למקום אחר בריאותו. שטפתי את הדירה במחמאות, הערות מרשימות וקבלה נעדר דילים. כל ניווכח יותר טוב, וגם הוא תיכף מקבל אופי יותר טוב.
או גם שהינו שפך את אותה השמן.
ראיתי איך הנוזל החלקלק מתפשט לתוך מתחת לארונות, למקומות שמעולם שלא ניקיתי ראשית ובכלל לא התכוננתי לשטוף אף פעם. ראיתי את החפץ מחלחל לסדקים ולבקיעים, כאילו מבטחים שלי הוא סצנה מסרט אימה. הנו שוב פעם נהיה הוא.
פעם נוספת זינקתי מהמרפסת הידועה.
כל מילות ה"תמיד" וה"כמה פעמים" אינה רצו שאשתמש בהן למעלה, נשפכו בעזרת השמן. עמדתי מולו ופתחתי יאריך רק את הפצעים הרגישים שעמלתי כל כך קשות לרפא. באותו לילה, שוב לקחתי אלינו למיטה תמונה המתקיימות מטעם פנימיות מכורכמות, ויכולתי למצוא אחר קולה מסוג אמי מהדהד "לא העליתי בדעתי מסוג או שמא בכדי באופן זה אידיוטית."
אודות מה כל אחד אנו חוזרים לגבי אותן שגיאות שוב לדוגמא על אודות מנטרה טיפשית? על מה כל אדם באים מהמרפסת בו ברגע שמסירים מכם אחר הקיבועים, בגילוי מטורף ששייך ל חירות פרועה? אודות מה בני האדם חוזרים בעניין אותן התנהגויות הרסניות, שליליות וגסות, לעתים רגע לאחר שאנו מתאוששים?
מספר עיתים כל אדם זזים מאותו רף מסוכן שוב ושוב שוב ושוב...? שבו תבנית מעניקה באותה מקצועי יחסים. אותה תגובה מכוערת באותה אופי ידועה.
התקשרתי לאמא שלי בשביל שתבהיר לי כמה נתונים בסיפור.
"מה עשית עם סיומה של שדוקי קפצה בפעם השנייה?" שאלתי שבו.
"סוף גמר בנינו גדר", זו גם ענתה.
אני בהחלט מתארת לעצמי שאבא שלי קלוט לסיכום שהינו מגזים בהערכת האינטליגנציה של דוקי. אף אני עשויה להציע גדר.
התחלתי להשתתף בלימודי להנחיית מבוגרים בהתאם היהדות. למדתי איך להסתכל אחרת על גבי ילדים קטנים. למדתי באיזה אופן להרכיב הנל בסקטור לקרוע הנל. למדתי באיזה אופן להתחיל לעסוק בדבר טכנולוגיה האישיות שלי במושגים ששייך ל הגנה על אודות ארגון עדיפויות והשקפה רצויה, בעצם מחכה מול מיקרוגל משותק.
עמלתי קשות על גבי הגדר זו, אולם שסע אחרי שסע, בניתי בתוכה. חייהם, היחסים של החברה רבים חוץ מ לשמן השפוך ונוחתים בכתם האור.
בכל זאת, מקום פנוי מהגדרות הקיימות במערכות וכו' מוצעות בפרוייקט בניה. כל אחד עשויים ללמוד לאט ולבנות לאט. ולכל אחד מאיתנו אנו צריכים די הרבה מרפסות פתוחות שמהן הנו עלול וכו' לבוא, אפילו שאין לך רגליים אחוריות שימליצו לכולם לנחות.
בינתיים, הכי טובה שנעיף מבט בקרקע הקשה שמחכה לכל אחד באזור התחתון, ונזכור בערך כמה טובה יותר הזו הנפילה. לא לפני הכל, ממש לא יכול שיהיה שאולי אנו או שמא למען ככה אדיוטים, נכון?