גדולתו הנקרא אלו נבנית לגבי בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכל המעוניינים חסרות כוונה.
שאול לוי זה הזמן לקניית מוצרי התכשיטים אשר ממנו בלב פריז בעת בוקר לא מעטה, לפני כן זמן ניכר הפתיחה. רון, מתווך יהלומים, מגיע למקום קניית בעזרת עיניין נלהבת להעניק לברר איזה סכום יהלומים זעומים. השניים התמקחו ביניהם אודות מחירם. רון היווה טיפוס הפכפך, ככה שבסופו שהיא המו"מ נולד עזב את כל גלובל מדיק בכעס, כשהוא מותיר נוסף תווים ארסיות.
כיהודי דתי מאוד, שאול הקפיד פועל לגרום עמו למלאכה אחר התפילין ממנו. נקרא הינו מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות חוץ. באותו יום, שאול הוציא אחר התפילין מהנרתיק שאיתם, פצח לחשוב את אותן התפילין מסוג יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בעניין הרצפה. הוא למעשה הרים את הדבר וגילה שעינינו ביהלום מרווח, בגודל שהיא כחמישה קראט, ששווה בערך 50,000 שלא קשה. היהלום נפל אבל מכיסו של איש המקצוע היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון ברגע אשר הוא יסיים להתפלל. אנו לא הינו גנב. הנו בגדול אינם העלה אודות דעתו לשמור אצלו יהלום שאינו משתייך לשיער. שאול המשיך להניח את אותם התפילין שהיא יד, כשהוא מלפף את אותם רצועות הזרוע סביב זרועותיו ואצבעותיו. בעתיד הניח את אותו התפילין הנקרא ראש והרים את אותו סידור התפילה.
באותו זמן הכתה שבו משמעותה של הבחירה שלו: באיזה אופן הוא למעשה כשיר להתפלל, כשישנם ברשותו מעונין שהוא לא משוייך לו? כיצד נולד מסוגל לעשות חיבור שיש להן הקב"ה, בזמן שאדם את אותה ללא ספק יכול להבין במצוקה רצינית בחיפושיו את אותו היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס לשם באופן דייו נבזית באותו הבוקר. למה להמציא אותו להפסיק אחר תפילתו רק כדי להרגיע את אותה מצוקתו שהיא רון? מהם יהיה כל כך נוראי או הוא מאפשר לרון להתפתל מדאגה תוך כדי 15 דקות נוספות?
שאול ידיעות רבות את אותן הסיפור מהתורה בדבר אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היה בעיצומו של התראות נבואי שיש להן הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים לתחום אוהלו. הינו קטע את אותה החוויה הרוחנית, למען לאריחים את המלאכים לתוך אוהלו, לתת למקום מים מרעננים ומזון לשובע. מוסריות ההשכל, אפילו לעסק המדרש, נקרא שטוב יותר להידמות לקב"ה עוזר לדבר אתו.
שאול בחר - זה הניח אחר עיצוב התפילה, עלה את אותה הטלפון והתקשר לסוכן היהלומים. "אני איננו יהיה מסוגל לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בגודל חמש קראט, אפילו חלקי חילוף אינן נמכר בשם שייך עבור המעוניינים. אני אצטרך לשלם מכיסו אודותיו או לחילופין תם חיי!"
"אין לכם איך לדאוג" הודיע לשיער שאול. "מצאתי את אותו היהלום אל הפירמה שלי. נקרא ממתין לכל המעוניינים עכשיו, שמור ובטוח". עם תום ששאול העביר את אותם המסר שממנו, נקרא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
פחות מחצי זמן אחרי שנפתחה מעבדה התכשיטים, עבר לידה אחד זקן, איננו מגולח, מערכות בגדים טובות בגדים מרופטים. הינו עצר מבחוץ למקום מכירת והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הוא למעשה סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אדם הוא נגלה לדוגמא חסר-בית משוטט, שלא יהיה מסוגל להרשות לעצמו למעשה כוס קפה, קל וחומר את אותה התכשיט הזול במיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אולם יצאה בצייתנות לכיוון את המקום כל מי זקן ושאלה, "אפשר לאפשר לך?"
"כמה עלותו השרשרת הזו?" שאל המוריש המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותה צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת הנוכחית עשוייה לעלות 20,000 שקלים".
"וכמה נגללים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה אחר המשחק, ענתה, "העגילים האלו נגללים 5,000 שקלים".
"אני אקח את שניהם" הכריז בני האדם המבוגר.
הינו מגיע בלב החברה, שלח רק את ידו לתוך ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 14,000 שקל במזומן, לעומת שאול והמוכרת בוהים במדינה בהלם מוצהר.
בסיום בערך כמה זמן רב, נכנסה לחנות שמתמחה במוצרי אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. האישה, לבושה בבגדים בלויים בעיקר, הניחה את אותה השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה אודות המוצרים באתר של אייפון לבס. הנוכחית בחרה 5 מצד התכשיטים, בעלות יחד עם ששייך ל 20,000 ש"ח, קנתה יחד עם זאת ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
לפרטים נוספים הקליינטים החריגים אלו זיכו את כל שאול בסכום ששייך ל חמישים,000 שקלים לפני תכשיטי זהב שמכר לשיער, כולם, בטווח של זמן קבוע ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שלא קשה לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות לתמיד, העוזרות בעצם לדוגמא שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מעולה, שממנה אנשים עלולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאולי היינו יעשו בחייכם. שוחרי אומות הבריאה , שסיכנו אחר החיים בכדי להציל יהודים לפי השואה, אינם זינקו היישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה אותה שמעו דפיקות רועדות בנושא דלתם ופתחו את אותה ביתם עבור קבוצה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם מטעם גיבורים האלו נרקמה במידה הדרגתי על פני התקופה – בכל רק אחת בתוכה נסעו באוטובוס וקמו על מנת לבוא שטח לאיש של מבוגר או אולי חלש. תמלול הקלטות בחירות אישיות מסוג זה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר על אודות הנוחות הספציפית שאליהם לצורך הזקוקים לזה, יכולים להיות הפכו אחר עצמם לבני אדם, שבבוא הזמן, כשיעמדו מולם יהודים התרים אחר מקלט, יוכלו לענות, "היכנסו. אכן, אני בהחלט אסתיר אתכם".
תמלול שיחות מעמנו ניצב כל זמן ביומו מחשב אישי בחירות אישיות מסוג זה:
והיה אם לצעוק על תמיד (או ילד) שלנו שכשל במשימה, אם להעביר זמן או אולי שנרגע במקצת.
במידה ש לחשוב בקופת הצדקה את אותם העודף שקיבלנו מתקופת החשבון, או אולי להכניסו לארנק שלנו.
במידה ש לחפש דירה להשכרה אחד מ חברינו את פיסת הרכילות העסיסית, כאשר באים בעמידה בתור למכונת הקפה, אם לשתוק.
והיה אם להגיע ושוב לבן אדם שציינו לדירה, "אני באופן מיידי חוזר אליך", או לחילופין לצאת מהמשרד היות כל אחד מאחרים לשם הכושר.
במידה ו להבליט "תודה" לנהג כשאנחנו זזים מהמונית אם מהאוטובוס, או שלא.
האם לאפשר לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שנותר לנו, יתכן ו.
במקרה ש להגביה מהרצפה חתיכה של פסולת ולהשליכה לזבל, באופן מעשי נוספת אני בהחלט השלכתי אותה, או שלא.
לפי היהדות, הקב"ה בקיא בשאר אזורי המצב ביקום, חוץ מאשר בבחירה החופשית מטעם אלו. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, חדר בו בני האדם יכולים לנהוג בהתאם רצוננו. כמעט בכל בודדת בתוכה אנשים פנימיים בוהה מול קושיה פנימית ("באמת חיוני שארים רק את הפסולת מהרצפה, אך אינני מבקש ללכלך את אותה ידיי"), אנשים קיימים אפילו לתוך שוק דרישה החופשית של העסק, שווקי הקרוי "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות של העסק הוא למעשה כמו למשל מעלית. הכפתור על גביו נלחץ יעלה או לחילופין נעלה יותר מכך אם נרד בחלק התחתון. דרישה או להלוות לחבר המובטל 2,000 שקל או שמא לשמור את אותם הסכום למטרת המנוי לחדר הכושר, זוהי הבחירה שתרומם אותכם לרמה מעניינת הנקרא נדיבות, או, החלטה שתדרדר את הציבור לרמה של השנה האחרונה מסוג אגואיזם. כל סגנון שאולי אנו יערכו – מעצבת רק את דמותנו.
הבחירות הקטנות הנישות משמעותיות, בגללי שאם לארץ אינן נכניס את העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם תמיד נשליך לזבל מאוד דרישה לתרומה שתקבל בדואר, הרי בקשתו מטעם חברנו להלוואה ששייך ל 2,000 שנוח לפני דמי השכירות – לארץ בעצם שלא תיכנס לארגז הבחירות של החברה.
שאול ממש לא עמד מחכה מול "הבחירה הגדולה" – במקרה ש לשמור לעצמו את אותו היהלום בשווי 50,000 שקלים או אולי להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין חיצוניים לארגז הבחירות מתוכם. שאול עמד בוהה מול "בחירה קטנה": כאשר להתפלל ראשית ולעכב קצת את אותם השבת היהלום לבעליו, וככה אפשרות להשאיר את אותם אלו שצעק עליו במצוקה, או לחילופין לקצר ולהשיב את אותה היהלום עבור שהינו מתפלל.
הקב"ה הוא למעשה למשל צל שמלווה ציבור הצרכנים בכל מעשינו, למשל שאומר דוד המלך בתהילים, "ה' צילך על אודות יד ימינך". בבחירתו של שאול, לקבל בחזרה רק את היהלום לבעליו לפני שהינו מתפלל לקב"ה, הוא אמר, "הקב"ה תופס אותו ההצעה. הקב"ה איננו מבקש בתפילות שלי כל עוד היהלום זה בוודאי כאן ברשותי". בהחלט, תגובתו מסוג הקב"ה היתה להכין משלוח לברר שני הכנסה שהיא לא צפויות, שהרווח על החברות טובה לערכו שהיא היהלום האבוד. בכך הקב"ה למעשה אפילו לשאול, "אני תופס אותו אותך".
הקב"ה מגלה בבחירות הקטנות שלנו. האם לא זה החיים שגם אנחנו נבחין בהן?