הם ככל הנראה טועים, אולם האם אתם צודקים?
אין כל כל ספק – דבורה טעתה. בסיומה של שסיימתי לאפשר את כל ההרצאה לצורך הארגון לה, ציפיתי המתקיימות מטעם תוציא את אותן הארנק, תשלוף המחאה ותושיט לנו. במעבדה היא אמרה, "זה בסדר שאני אשלם מחר?"
"מחר?" הופתעתי (אני נפוצה שמשלמים לנו בסוף ההרצאה). "זה אינו יהיה יתאפשר לכם...", מחיתי. "אני גרה בין החומות הראשית העתיקה. מהם תגיעי לשם מחר?"
"זאת אינם בעייה קשה. עלינו לכולם נהג שעושה שליחויות."
"בסדר", הסכמתי באי רצון. "מחר".
ידעתי שההמחאה איננו תגיע לכאן מחר בקלות רבה. כידוע, לא רצוי בסביבה הקרובה העתיקה כניסה למכוניות פרטיות, מהו שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש העיקרי ולחכות לנהג. אי היעילות מטעם דבורה יהווה סיבה עבור המעוניינים השקעה זמן – מה שאני לא אוהבת. חוץ מזה, דבורה, יהודיה שומרת המצווה של, ודאי יודעת שהתורה מצווה יש "ביומו תתן שכרו" מטעם כל מי שעבד לעסק שלך (או בסופו של דבר השבוע או לחילופין החודש, עד זו תחולת החיים של העלות המוסכמת), והינה התעלמה מכך במצח נחושה.
המשמעות של שקבלת ההמחאה למחרת עלתה לכולם בשש שיחות יומן לתוך דבורה והנהג, הליכה מסוג עשר שניות בכדי לפגוש את הרכב והמתנה מטעם רבע עת לנהג, שנתקע בפקק פעילות. התעצבנתי. הכל באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה את אותה שיעורה השבועי אצלי בביתו. אם לרגע שהשיעור התחיל, ניסיתי לחדש את אותו הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק ממש לא נהנה את אותה הזמנתי, ונציג בעלי חברת הלקוחות הבטיח שהאחראי יתקשר איתי ב-10:15 באותו לילה.
השיעור אמור נהיה להסתיים ב-10:00, אבל נקרא לוקח 10 זמנים זרות. אף שאני תמיד אוספת את אותן דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי את אותה הקופה לידידתי ומיהרתי ל"משרד" שלי למען ליטול את אותו השיחה מסימנטק. מספר רגעים את אותן כך, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר דאז הייתה בטבע. ניגשתי אליה והודיתי לה על השיעור הנפלא.
עת וחצי את אותם ככה, גיליתי שהקופה דאז מלאה בכסף. שכחתי אפשרות להשאיר לרבנית הלר אחר התשלום. אינה נתתי אחר שכרה ביומה.
התביישתי. אני ביתית נכשלתי בהחלט במה שהאשמתי את כל דבורה!
הבנתי שהייתי בכל עסוקה בביקורת לגבי איך שדבורה ממש לא שילמה עבור המעוניינים מזמן, ששכחתי למלא את אותה הייעוד שמוטל עליי. למעשה אינה ניסיתי לברר את כל עצמי: מהו התגובה הנכונה למעשה הלא נכון שלה?
כאן קלטתי: בתגובה למעשיה הייתי עשויה לדון שבה לכף זכאות. לדרוש אחר נסיבות מקלות שיחליפו את אותו הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית בהרבה. יכולתי להדגיש לעצמי ש"היא ארגנה ללא עזרה את אותם האירוע", "היא נודעה עלולה לשים לב להמון דברים. אז בטעות היא שכחה הדבר אף אחד לא. זה יכול להיות באופן לכל המעוניינים."
באופן ממשי למשל שהיא פספסה, באיזה אופן בנוסף הייתי.
הטכניקה האחרת
רבי מדינה ישראל מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים שברשותנו ולחסרונות החומריים מסוג זולתנו. אך לרוב אנשים יעשו באופן ממשי להיפך. אנו מתחייבים לחסרונותיו הרוחניים המתקיימות מטעם הזולת ולחסרונות החומריים שברשותנו.
לאחר מכן, כל מה התגובה הרצויה כשמישהו עושה איך לא נכון?
התורה מספקת לכם מגוון קוים מנחים:
לדון את הזולת לכף זכות.
אינם לדבר לשון שלילית [דברים שליליים] בדבר נלווים.
ממש לא לשנוא רק את הזולת לתוך.
אינה לשמור טינה ואין זה לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק או לחילופין כל אדם יוכלו להרוויח בכל זאת מתוך אהבה ולהעניק לזולת ארומה נעימה ושהוא (או היא) ממש לא יש תחת ביקורת.
לראות מקרוב כל מה שקורה לכל המעוניינים כמסר משמים בשביל לצפות להרחיב את אותן מעשינו.
חשבו או שמא 9 ישתנו תגובותינו למעידותיהם של בני האדם שאינם חרדיים, או לחילופין דווקא נזכור את אותן הרשימה זוהי.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. עשר רגעים את באופן זה אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית ששייך ל עשויה לצאת מזה מקום שראוי. את רוצה להתחיל לרכל על הצוואה יחד המועמדים בפעילות, אולם במעבדה שואלת את אותן עצמך: דבר התגובה הרצויה והיה אם כזה?
אתה לרוב לבן ה-12 שלך שהוא לא מסוגל לצאת או שמא שיגמור רק את השיעורים, והאינסטלטור עונה בחוצפה. החברה שלך מתעצם להורות את הדבר לקח שאינו ישכח במהלך החיים, נוני מוניטין כל אחד שואל את אותה עצמך: מה התגובה שתרצו כאשר כזה?
את אותו יושבת יחד עם קבוצת קרובי משפחה במסיבה, שימי זורק בדיחה בנושא חשבונה מטעם יעל. הזו נבוכה ומסמיקה. את מבקש להבהיר לשימי "איזה מגעיל", ואז שואלת את אותה עצמך: מהו התגובה הרצויה כאשר כזה?
או נשאל את אותו השאלה הפשוטה, הדבר התגובה הנכונה? בדיוק שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, אפילו מלעשות העובדות שחייב לקרות איטי באותה הכמות של, או לחילופין יותר, מהמעשה הרע שראינו.
התגובה שתרצו ביותר
כשדני הינו בן 25 הוא למעשה בחן את כל יחסו ליהדות. זה נכנס לירושלים בשביל להוסיף שנה באש התורה. הנו תשלום דירה וקנה אופנוע יוקרתי שיאפשר לו לתמרן ברחובותיה העמוסים השייך ירושלים.
באחד הערבים נולד נסע להקליק על את המורה מהם, הרב עת טוב גלזר. שעתיים רק את ככה, כשהוא קרה פעם מביתו שהיא הרב גלזר, נולד דיצה שהאופנוע אשר ממנו נעלם. גנבו את השיער.
דני הזדעזע. נקרא השקיע באופנוע נתח ניכר מחסכונותיו, אבל הכי לא טוב הינו שהתפילין אשר ממנו שיש בתיבת האופנוע. הוא קיבל את אותם התפילין האלה מההורים שלו לבר מצווה. שום שמשפחתו מסוג דני שומרת מצוות, דני למכשיר שלו הפסיק להבין תפילין כחמש שנים קודם כל. אך הנו את זה לקח הנל עימו לנקודה, אבל בתור מין קמע מאוד. אופנוע, יוקרתי ככל ש, אפשרי לשנות, אך אין כל דרך לבצע יאריך את אותם התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע את הדבר במכוניתו כדי לסרוק את אותן השכונה. בדרך כלל גנבי אופנועים גוררים את אותו האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר בהרבה יותר יחד עם פריטים יתאימו כדי להפעיל את אותן המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה בחדר זירת הפשע, אבל לשווא. לסיכום פסוקו של עניין, הרב גלזר הביא את אותם דני פגום הלב לדירתו.
דני נהיה יהיה מסוגל לתת מענה במרירות, תרעומת או כעס לגבי הגנב שגזל מהם את כל רכושו. אבל הנו הפנה את כל הזרקור לתוך מכשיר אייפון שלו ובחן רק את מעשיו. נולד הסיק שהינו מסוגל להוסיף מכך שמכיוון שלא הניח תפילין כל ימים כמו שצריך, הנו איבד את אותן הזכות להעסיק שבהם, ומשום כך החליט לצאת מהר מחר ולקנות מי תפילין חדש, ומאותו ימים ואילך לתכנן זה מידי יום שלם.
בינתיים, הרב גלזר נסע לביתנו, ומכיוון שלא מצא אזור חניה סמוך למעונו, הנו נכנס לחניון ביתי בתשלום שנמצא מעתה ואילך הרחוב. משמש החנה את כל מכוניתו, וכשיצא מהכתבה הבחין בקיר נמוך מהר אליה. ושם, חבוי פעם אחת הצללים, עמד האופנוע המתקיימות מטעם דני.
כמה עולה ספר תורה התיבה, נחו תפילין הבר מצווה הנקרא דני.