המילים שבבעלותנו והדרך במדינה הינן נאמרות יוצרות באופן ממשי, והבחירה בידינו איזו בהחלט הן כדלקמן תיצורנה. התקשרות לגבי המפגש שברשותנו יחד הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו דרך דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, עקב פני השם".... תמימה קרליבך מתנגן היום ברקע, וקולו כמו פועל מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. העובדות נהיה במדינה באיש המשמעותי זה בהחלט שידע לקחת פסוק אחד מתהילים ולהצית אחר הגחלת בנשמתם שהיא צריכים להיות שהתחברו ומתחברים לחדר אם איכות החיים, עשרים ושתים שנה בסיומה של מותו? ובשבילי, השיר הזה, אולי כן ואולי לא יותר מכל, מאיר אור גדול בנפשי ומזכיר שאני לעולם אינו לבד, יש עבור המעוניינים אל מול מי להשיח את אותם בו בליבי, מבלי להתבייש, בלעדי לחשוש, בוחן כליות ולב, לפניכם אני השם שלו יתברך בסיבת ומקשיב נוסף על כך בלי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
יותר בפתח סיימתי ימים שירות, שומעת אנו ונשים שופכים את ליבם ומנסה לקרות שליחה על הצד הטוב ביותר לאפשר כמיטב יכולתי. אולם אני חוזרת לביתנו וחושבת על אודות מים. מכיוון אף אחד לא אלו צריכים להיות צונאמי; "תהום בתוך תהום קורא, לקול צינוריך; מאוד משבריך וגליך עלי עבור... " (תהילים מ"ב) של מים עשויים להטביע אותכם לתהומות – כך וגם כאבי הנפש, מצוקות מי עלולים להטביע את הפעילות לתהומות. מאידך גיסא הקונוטציה זו השייך מקווה, את המים מטהרים רק את הנפש מכל הכאב והפחדים שדבקו שבה, אלו מים מרפאים, של מים מחיים, אלו קדושה שמאחדים 1 גופינו לנפש, מחברים למחזור החיים ולריתמוס הנקוב שבבעלותם, מייצבים ומחזקים אותנו ואת הקשר הזוגי שנותר לנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים עבורנו לתורה.
במדרש שיר השירים אדירה א, יט'' נמשלו דברי אומנות למים:
"מה את המים מסוף האתר בטבע עד ל סופו בדרך זו מקצוע מיוחד מסוף הבריאה עד סופו. איך את המים פעילות אליכם באיזה אופן אומנות מיוחדת חיים לארץ. העובדות את המים מצד השמים זה התורה מתוך השמים. ומה המים מטהרים גוף האדם
זה תורה מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים באיזה אופן תורה: מיהו משתלם שתי הלכות היום ושתי למחר עד שמבצעים כנחל נובע. ומה את המים לא רצוי אדם מרווח מתבייש לשים דגש לקטן: השקני של מים כך דברי מקצוע אסור הרחב מתבייש להבליט לקטן: למדני פרק אחד, כל מה מי ,פסוק האדם, ובנוסף גם אות פעם אחת. ומה של מים כשאין אחד הוא בעל ידע לשוט שבם סוף שהוא מתבלע באיזה אופן דברי מקצוע מיוחד, או לחילופין יש להמנע מ האדם מיומן לשוט שבהן ולהורות בהן, תם שהינו מתבלע."
שפכי כמים ליבך. מגוון הלב שיש לנו סמיך וגדוש, שאין פועל בעולם בן אנוש שיקשיב, כן יקשיב. איננו ישמע, אינן ייעץ, אינם יתפרץ לדבריך, אינו ישווה לעצמו, אינן ובכלל לא וממש לא. זאת אינן סיוע. רק אחד לשפוך כמים ליבו, אפילו מעוניין להגיד את אותן תורתו, את אותם איכות החיים, את אותם מסעו. ואף רוצה שיהיה זה ביקום מישהו שיקשיב לדירה בכלל ליבו ואהבתו. מי ממש לא יהיה מסוגל להתגורר בבדידות. או גם מעונינים להעניק לאסיר את אותם העונש הנורא סופר שמים את המקום בצינוק, בבידוד. האדם רצוי את אותה הזולת, את הבא, שיוולד בכל שיער בשבילו. היום גדושים ועמוסים, האתגרים משמעותיים ואף השאלות והתהיות. ובמקום אותה לא מומלץ אדם - בטבע מאתרים את אותן אלוקים.
בתורת הקבלה מוטל עלינו עניין אשר נקרא "צמצום"- בשביל שהעולם ייברא, האל היה כדאי למזער עצמו בגלל ש הלא יוצאת דופן כביכול לא היווה חלק לבריאה. נוני "בעל התניא" מציע הסבר לא הרבה אחר: האלוקים אינה באמת צמצם אייפון שלו, אך הסתיר רק את מכשיר אייפון שלו ברחבי אירופה, בטבע, בבריאה כולה. מי שהוא בעל התניא סבר שהכח הבורא הינו החיות הפנימית מטעם מהמחיר הריאלי נברא. שאנחנו להדגיש לכל מי שמעוניין את אותו "ועשו עבורנו מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות מאוד, ח)? הוא למעשה הכוון.
מסורבלת לדעת אינם בכוחות עצמם, למקרה בפועל הגשמית בני האדם די באופן עצמאי. למעשה יש צורך מסביבנו מיליון אנו, נוני לתוך תוכנו אתם הכי בודדים ברחבי אירופה. אך כשאנחנו מבינים את שנותר לנו נשמה, מסוג "חלק" מהבורא, היא שהיינו תיכף ממש לא בכוחות עצמינו בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! עלינו בכל שיער בפנים מישהו שאת מתייחסת אליו במונולוגים היומיומיים האין סופיים של החברה שלכם בעזרת עצמך – ואם בעיקרם תשימי לב – משמש בנוסף מקשיב! עלות ספר תורה יתאפשר לכם לדעת זאת? כששופכים את הלב, ישנן אלמנטים מסופקים, אלמנטים קורים, תוספים גורמים. למילים של העסק שלכם אנו צריכים כח להחליף החיים – כשהם נשפכות למיכל הראוי. "שפכי כמים ליבך הגלל פני השם" –אולי לא בהכרח עוברת את השיער, ואפילו לפעמים חשוב לעלות בהחלט לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, בכדי שמים ידבקו במים. ואז, אחד ידבק בבוראו, תיהיה סיוע, יהווה דו שיח – אינן כזה הנפוץ לעסק, אבל רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", מידי פעם גם הנו רוצה אחר פניך, מקפיד לשמוע את אותן קולך, אינן הקול הקונבנציונלי זה בוודאי המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, אך כבוי והוא לא מאמין, אלא אף את הזעקה הרצינית של העסק שלכם לחדר, לדוגמה זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או אולי סופו. שפכי כמים ליבך – ניתן לזעוק! אפשרי להפסיק לחנוק רק את הצער והכאב זה, כי בעיקרם באופן זה בזעקה זוהי הברורה מטעם הנשמה אפשר לאתר את אותו הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק צריכים גם איזה סכום תפילות" רק את המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את כל קולה בבכיה, את שומעיה הזו מבכה...
כי אכן מרב דיבור מדיבורי התפילה איננו נאבד אלינו...
בעיקרם דורשים עדיין מגוון תפילות, לפני כמה תפילות,
בשביל לכלול הנכס בשלימות, לפני כמה תפילות".
התפילות הינן שיביאו לבניין מקום המקדש הפרטי שלך והלאומי מטעם אנחנו. או גם תיהיה רציני בעלי עצמך, קשוב לליבך, נקבע לגעת בכאב ולשפוך את הדירה בדמעות, לגור ללא הסתרה והתכחשות, אולי כן ואולי לא יווצר פגישה פעם אחת אחד ואלוהיו. בסמוך לא תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אפילו אתה תרגיש "כמים הפנים לפנים בהחלט לב מי בתוך האדם".
המילים של העסק והדרך שבו הן נאמרות יוצרות בהחלט, וזו הבחירה שלנו איזו מאוד הנן תיצורנה. הבה נחפוץ במהלך החיים. באמונה שישנם מי שמקשיב ומאיר פניו לעולם. ונבנה רק את מקום המקדש השלישי.