הקונגרס הציוני הראשוני, בשנת 1897, היווה מסיבה בולט ערך בייסודה במדינה המודרנית.
לא ניתן ללמוד את אותו מצוקה הציונות, שאין בהם להוסיף על אודות בנימין-זאב (תיאודור) הרצל (1860-1904).
כגון שראינו בתוך 59 – הרצל, שסיקר ככַתב את עלילת דרייפוס, הזדעזע למצוא את תושבי צרפת צועקים "מוות ליהודים!" הוא החליט בתוכה באתר שהפתרון לאנטישמיות זה ייסודה ששייך ל מדינת ישראל לאומית יהודית. הרצל נכתב ע"י ספר בנושא הוא, וקרא להם Der Judenstaat (מדינת היהודים), ובו משמש תיאר רק את חזון המולדת היהודית שלו.
אף שהציונות אינן הייתה המצאתו, נהפך הרצל לכוחה הגורם ששייך ל התנועה. שיש לנכס אי אלו תוספים שהפכו את החפץ למנהיג האידיאלי:
הוא היה מתקשר אירופאי (להבדיל ממזרח-אירופאי) – ובא מחלק הבריאה שנחשב לנאור יותר;
משמש נקרא מי שיש ברשותו ידיעה גבוהה;
נקרא ידע להתנסח במקצועיות הנישות בכתב וכדלקמן מי שיש לו פה;
זה הינו רב יחד עם קשרים פוליטיים מתאימים;
נודעה לדירה נוכחות כריזמטית – זה התנהג למשל מנהיג.
בעשרים ותשעה באוגוסט, שנת 1897, כינס הרצל אחר הקונגרס הציוני המרכזי בבאזל, שווייץ. נכחו בתוכו 197 צירים, מ-16 מדינות, וש עיצבו עם אחר המדיניות הציונית הראשונית. כינוס נקרא נהפך לחגיגה רב משקלה של בייסודה בישראל המודרנית.
מעתה ואילך היוצר הרצל ביומנו:
כשאני מסכם את אותה קונגרס באזל במלים בודדות, שאותן אזהר מלומר בציבור, זה יישמע כך: בבאזל ייסדתי את מדינת בני העם היהודי. יתכן ו כל עוד עשר שנים, נוני נחרצות בעוד 5ר0, כולם יידעו את זה.
כפי שהתפתחו הגורמים, הצהרת העצמאות בישראל נעשתה בארבעה 5 במאי 1948, חמישים שנים ותשעה חודשים להבא.
למרבה הצער, הרצל אינם זכה לעיין בהתגשמות חזונו. נקרא מצא את מותו בהיותינו בני 44 מהתקף לב, אחרי ההתנגדות הסוערת שבאה בשל את העסק שהעם היהודי יבנה אחר ביתו באוגנדה. הרצל, שתמך ברעיון, השקיט את כל הסערה כשהוא משכנע את אותן מתנגדיו בנאמנותו לרעיון האזור היהודי במדינתנו. באיזה אופן הצליח לשמור בנושא גדולות התנועה הציונית, אבל לבו איננו עמד בתבנית קשה מאוד זה.
מסכת חיי האדם ומותו ששייך ל הרצל הנו טרגדיה. משמש מצא את מותו כפושט רגל לאחר שפיזר את אותה כספו למען המטרה, ומתוך התמסרותו למענה.
ואפילו מהו הטרגי ביותר הוא למעשה, שהרצל שלא הותיר נוסף הקטנים שימשיכו בדרכו. אשתו ג'וליה ניסתה להמשיך את המקום, נוני הזו מתה בטווח גיל 35. היו לנכס 3 צאצאים – פאולין, הנס וטרודה – שמתו כולם באופן טרגי. פאולין התמכרה לסמים ומתה בצרפת. מְשַׁכֵּר , אחרי שהמיר את דתו והפך לקתולי, ירה בעצמו ביום לווייתה של פאולין. טרודה מרגרט מתה בטריזנשטט דרך הנאצים. נכדו הגורם היחיד השייך הרצל, סטפן תיאודור (בנה השייך טרודה), שינה אחר השם לנורמן והתאבד בקפיצה מגשר החלפת נהר באמריקה.
הרצל הובא למנוחות במדינות שונות בעולם, אולם לא לפני הכרזת העצמאות בישראל, הובאו עצמותיו לעולם. הינו נקבר ב"הר הרצל" שבירושלים, במדינה כידוע קבורים שונים מראשי הצבא והמדינה במדינה שלנו.
דמויות משלו
אחת בלבד דמויות המפתח מטעם במדינה תקופה הכרחי להעסיק שלושה:
פועלים וייצמן (1874 או אולי 1952)
חיים בן גוריון (1886 או לחילופין 1973)
ש צבי גינצבורג (1856 או אולי 1927)
עבודה וייצמן הינו כימאי יליד רוסיה, שבבחרותו המוקדמת הצטרף לתנועת "חובבי ציון", ולאחר מותו המתקיימות מטעם הרצל ב- 1904 נהייה למעשה למנהיגה שהיא התנועה הציונית.
בין השנים 1915, בעיצומה שהיא מלחמת העולם הראשונית, המציא וייצמן את אותו האציטון הסינתטי, שמשמש פקטור ממשי בהכנת אבק ולכלוך השריפה. המצאתו איפשרה לבריטים לפרט בייצור המוני ששייך ל לכלוך שרפה לצרכים המלחמה.
על ידי זה התיידד וייצמן יחד עם ארתור בלפור, שר בחוץ הבריטי. בלפור, אשר הבטיח בשנת 1917 סיוע בריטית להקמת אזור לאומי לפני בני העם היהיודי בפלשתינה, אמר שהאציטון נהפך את הדבר לציוני (נדון בהצהרת בלפור בפרק הבא).
חיים בן גוריון היה אישיות קריטית רחבת ידיים. זה הוא בפלונסק שבפולין ונקרא עם תכונות של משה גרין. נולד היווה קטן קומה, אבל נתפסה בה עוצמה מטעם תחנת כוח במיוחד. שום שהגיע ממשפחה דתית ציונית נלהבת, מהר בהיותינו בני צעיר נטש בן גוריון אחר שורשיו הדתיים.
בן גוריון זה הזמן לארץ בגיל 20, בשנת 1906, ועבד בפרדסי תפוזים ובמרתפי יין של המושבות הראשונות. בצמוד נהיה פעיל ב"פועלי ציון", גם שנקט 9 עמדות מנוגדות למפלגתו – לדוגמא: לדעתו שימשו מזנקים ומתיישבים יכולים לנהל אחר עסקיהם ללא התערבותה שהיא הגולה; משמש טען שעלייה לארץ זו גם חובתו מטעם מאוד חבר מפלגה, ושהשפה העברית יכולה לשהות שפתה היחידה ששייך ל מפלגתו.
תוך כדי נודעה ארץ ישראל מורה לנהיגה עדיין לשליטת האימפריה העותומאנית, ובן גוריון, וש למד משפטים בקונסטנטינופול במשך זמן רב מהו, שמר אמונים לתורכיה ודגל באימוץ אזרחות עותומאנית ליהודים. בכל מקום מצב, במידה ו טריק מלחמת אמא אדמה הראשונה, והתורכים החלה לרדוף את אותו הציונים, הוא למעשה מיוצר לקונפליקט שיש להן השלטונות וגורש. בן גוריון תרד לניו-יורק, ושם ייסד רק את "אחדות העבודה".
(את החלק אחריו בסיפורו הנקרא בן גוריון – שמתאר העובדות שקרה בסיומה של שחזר לעולם בשביל לשפר לצמרת הסוכנות היהודית ב- 1935, ואחר באיזה אופן, בין השנים 1948, לחלקו הגבוה של ממשלתה המרכזי הישראלי – נספר במשך הבא).
דמות הפתרון השלישית הייתה ש צבי גינצבורג, בשם אשר נקרא העט "אחד העם". גינצבורג היווה בתחילה אחד מאותם משכילים שהתאכזבו מתוכניתם לערות את כל הקהילה היהודית בקהילה האירופאית. הוא נעשה למנהיג האינטלקטואלי השייך ראשית תנועת הציונות. בחזונו, ראה את אותם מדינת ישראל היהודית אינם כמקום מפלט ומחסה ליהדות העולם הנרדפת, אלא אף כמקום אפשרי שבו יהיה יכול היהודי הנוכחי לבצע ישראל חדשה, משכילה, גדלה ונאורה, שתהפוך למרכזה מטעם התרבות היהודית החדשה.
גינצבורג השתייך לאלמנט הדומיננטי בתנועה הציונית – יהודים משכילים שרצו טרם להשליך האנטישמיות באופן זה שימליצו ליהודים להיטמע. דווקא מאוחר יותר מזה, כאשר זה גילו שמאמציהם חסרי ניצול של – לנוכח הרדיפות הנוראיות שלא שככו, איזה סכום שניסו היהודים להשתלב – יכולים להיות החלה להתעסק כדי מולדת יהודית.
פקטור מהותי בעיצוב השקפת עולמם הינה הלאומנות, איננו נתפסה בנויה רק בנושא נושא התקנת מולדת רפואית לעם היהודי, אלא בעניין חידוש סגנון הטוב ביותר מסוג יהודי, שייבנה ויקיים את ארצו. רבים ומגוונים מהוגי הדעות הנקרא יוצא דופן הציונות חשו, שמאות שנה אחת השייך תחולת החיים של גטו ורדיפות השילו מהיהודים את כל גאוותם ועוצמתם. כדי להציע מולדת חושקים יהודים מציגים ובוטחים בעצמם: יהודים שיוכלו לעבד רק את שדותיהם, להגן לגבי עצמם, ולבנות מדינת ישראל מעניינת.
היהודי הגטואי, העני והדתי – שנתפס בעיניהם כדמות מעוררת חמלה המתקיימות מטעם מי כפוף, הנתון מנקה לחסדי רודפיו – מומלץ לעבור מבין האתר בטבע. כדי לתלות מדינת ישראל מבכרים למשהו מתחלף מאוד – "עִברי". הציונים הראשונים קראו לעצמם "עבריים" ובלתי יהודים, ובכוונה שינו אחר שמותיהם היהודיים, הגרמניים או שמא הרוסיים, לשמות תוך שימוש צליל עברי ולאומי (לדוגמא, משה גרין נעשה לדוד בן-גוריון).
הריאקציה לציונות
גישה זאת היוותה פקטור חיוני בהתנגדותם השייך מנהיגים מאמינים לא מעטים לציונות. הרבנים הגיבו לשנאת הדת של מקצועי הציונות החילונית, ולרעיון של ארץ ישראל חסרת ערכים מסורתיים.
רבי צדוק הכהן רבינוביץ, שהיה מוכר כ "הצדיק מלובלין" (1823-1900) תיאר השקפה זו:
כל אחד ביטחון ללא ספק שאילו היינו מנחשים ובוטחים בהחלט בישועת ה' והיינו מחזיקים את אותו מצוות הא-לוהים, היינו פועלים כמו כן היום במדינה שלנו הקודש. אודות מה חרבה הארץ? "על עזבם רק את תורתי בו נתתי לפניהם". מיד הובהר שהציונים דוחים אחר המצוות ונפתחים על כל צורות התועבה. פָּשׁוּט יכולים לחשוב שאם הציונים באו לשליטה, הם ככל הנראה ישאפו לעקור מלב מדינתנו את אותן האמונה בא-לוהים ובאמיתות התורה. הם ככל הנראה הסירו רק את בגדי ההתבוללות שלהם ולבשו מעטה קנאות, בכדי להיחשף כקנאים לצורך היהדות. אלו בגדול חותרים חתירה מתחת לאמונתנו ומנסים לסלק את אותו מדינת ישראל מתחת לכנפי השכינה.
אינם מהראוי בני העם היהודי האורתודוכסים שימשו שותפים לתפיסתו. שיש ציונים מסורתיים שונים שהיו מסוג אחד הלוחמים הנלהבים לחזרה אליכם.
כגון שראינו במשך 62, הינו משמש רבי שמואל מוהליבר, אחד מראשוני הציונים הדתיים מפולין, אשר השפיע במיוחד לגבי הברון אדמונד דה רוטשילד. ב- 1921 הוא למעשה נעשה לרבה החשוב ביותר השייך פלשתינה.
היהודים הרפורמים המתקיימות מטעם אמריקה וגרמניה התנגדו במצב רצינית לציונות.
יהודים רפורמים גרמניים אמרו: "התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת רק את רגשותינו כלפי מולדתנו [גרמניה]". ויהודים רפורמים אמריקאים אמרו: "אנחנו אינן מבחינים שיש עדיין את אותה עצמנו 'אומה', אלא אף 'קהילה דתית', על כן אינו מקווים לשיבה לפלשתינה ... ואפילו לא לחזרתן המתקיימות מטעם מסוג זה מבין ההלכות הקשורות למדינה יהודית ..." (לפירוט נספח על, ר' פרקים 54 ו58).
העלייה השנייה והשלישית
ועדיין, אינן משנה כל מה נתפסה תגובת העולם היהודי בכללו, יהודים המשיכו לחזור לארץ ישראל.
בתוך האחרון כיסינו את כל העלייה המקדימה, שהביאה בשנת 1882-1891, שלושים,000 יהודים לארץ.
העלייה השנייה – שהגיעה עקב פוגרום קישינב בחג הפסחא הנוצרי בין השנים 1903 (ר' פרק 57) ובעקבות המהפכה הרוסית המקדימה הכושלת – הביאה עוד 35,000 (בין השנים 1919-1923).
הגיע הזמן: חלום התקנת מולדת לצורך העם היהודי ממש לא נותר דאז מצוי חלום לא רק . זה החלו ב לקרום עור אמיתי וגידים, עם ניצחון כוחות הברית על גבי האימפריה העותומאנית (שהייתה ליד המובס במלחמת אמא אדמה הראשונה) והעברת השליטה על המזרח התיכון לבריטים.