השדר שבמצוות קידוש החודש: לדוגמה הירח הגדל והולך, עם מדינה ישראל יעלה מאריך ויאיר את אותה חשכת הליל.
המצווה הראשונית אותה תוכלו לקבל היהודים כשהתהוו לעם, היא המצווה של ראש חודש.
"ויאמר ה' אל איתן ... בארץ מצרים לאמור: החודש זה בטח לכל מי שמעוניין ראש ימים, ראשון זה לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש בו יהיו ממצרים – משמש החודש הראשוני לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, עלינו להם הרבה אחריות להעריך את החודשים וליצור לוח יהודי מיוחד המבוסס בעניין מחזוריות הירח.
מוזר, לא?
אך המצווה זו זאת מצווה ראשונה? היינו שוקלים שהתפתחותו מטעם לוח השנה תגיע, או אולי במרבית, בעיקרם עם תום קביעתם הנקרא יסודות חשובים ועקרוניים, למשל עשרת הדברות כמו. אודות מה התורה מחשיבה רק את תהליך הגבלה של החודשים כפריצת בידי נחוצה ביצירת אומה?
ומה שלילי בכל שיער שנה על פי החמה, במדינה מיד משתמשות רוב האומות? איך המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי בהתאם הירח?
הבעלים האנושי
מצוות קידוש החודש נודעה כרוכה במשימה כולל. בו ברגע שמישהו ראה את אותו הירח מופיע כפס דקיק, נקרא נעשה יוצא במהירות האפשרית בתוך הדין בירושלים, שבו המתינו לשני עדים שיעידו שהירח הינו מקבל אופי. בשלב נקרא היו מכנסים את אותן בית הדין, מכריזים בנושא החודש הפוטנציאלי, ושולחים שליחים בתוך רחבי ארצנו למען להודיע לך שהחודש האינטרנטי אכן התחיל באותו ימים.
זה שיש מודיעים על זה לכל העם במרבית אזור, יחד משואות בוערות בעניין פסגות ההרים, למען שהמידע יתפשט בזמן קצר הרבה יותר. מפעם לפעם העבר את השואב בגדול שבועיים, או לחילופין שאנשים קיבלו אחר האישור אודות החיים שבה קודש ראש חודש אפשרות המשפט (זו דרך אגב היעד לכך שיהודי הגולה מחזיקים אחר זמן ניכר גבוהים בחגים, מכיון שהמידע זה הזמן באיחור).
לוח השנה שברשותנו קובע באיזה מספר ימים יחולו החגים. יתר על המידה חג יהודי בעייה קשה בחובו בהחלט רוחנית עליונה, שממנה אפשר לדלות פוטנציאל רוחני שלהם תמיד ביום המסוים זה בהחלט. פסח לדוגמה, עם הזדמנות לעלות לחירות פרטית, ראש השנה מתאים להגשמה עצמית ולקבלת החלטות לעתיד ובנוסף הלאה.
והנה, קביעת הלוח זה בטח נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! בדרך זו למשל, עד קרה שהירח הופיע ביום אחד משני, אולם כל מי ראה אותו אם לאותו יום שלישי, שבית הדים הינו קובע את אותו ראש החודש ליום שלישי. יוצא מכך, שהא-ל בעצם עוקב את דברים הדין ופועל עפי, ובראש השנה לדוגמא, משמש יוכל לדחות את עשויה להאריך המשפט מטעם יתר על המידה העולם לחלוטין ביום מכיון שכך קבעו בני אנוש!
תוך כדי "ייפוי הכוח" שבמצווה הראשונית זו, מעביר רבון האתר בטבע לעם היהודי רעיון עמיד – או גם כזה, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. הזמן של העסק אינו נקרא משוייך לכל אחד. "כעת", בכלל א-לוהים, "אתם נעשים לבעלים אך ורק על חייו של העבודה, אבל בדבר היום שלי!"
ככה שניתנה לך מערכת מתכנת למדידת הזמן וליצירת לוח שנה אחת משלנו, הורישו לכם באופן מעשי תחזוקה המציאות בפועל והחיים של החברה ואפילו במצב מוגדרת על גבי הבריאה . באיזה אופן כל אחד "משתתפים" שיש להן בורא תבל ביצירתיות האישית מטעם הגבלת הפקטיקה.
הירח
כחלק מאותו ייפוי עוצמה, אך הירח ואין זה החמה, נקרא הגורם הקובע בנושא עשיית לוח השנה שלנו, כמובן בגלל 9 מגוונים מעניינים שלו:
א. מאפיין ההתמעטות וההתמלאות – העניין שהירח נמצא לכם כאילו הנו מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע שוב פעם, מצטמצם וגדל שוב.
בעזרת. מאפיין הגודל – עובדת היותו הקטן מסוג אחד משני המאורות הכבירים.
כל עוד שהשמש, המסמלת את אותם העולם הבלתי שונה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, ימים אחרי מספר ימים, כל השנה..., הירח משנה רק את הופעתו וכאילו מלמד לעסק מסר: "אתה אולי כן ואולי לא מוקדם ואתה עלול להצטמצם או לחילופין אנחנו על פי רוב נעלם, אולם הרי, כשנראה שהאפלה שולטת בכל, זורחת התקווה הנצחית ואתה מסוגל לתכנן מהתחלה את אותם מבטך לתוך אודות." במילים אחרות, העסק שלך מסוגל לשנות ולשפר את אותו המצב ואת עצמך, אינה משנה או אי אלו המצב ניווכח נואש. לבני האדם אנו צריכים בחירה חופשית ובתוכה כוח ההתחדשות – מאבק נצחי בניגוד אל מהלכם הקיים, המתמיד, המחזורי והבלתי ישתנה הנקרא חייו והטבע.
מערכת השמש מעידה את שסע השנה – מאותו שורש ששייך ל לִשְׁנות, לחזור בחזרה, לעומת הירח שקובע את אותה החודשים – מלשון התחדשות.
העם היהודי מושווה לירח. האף שאנחנו שיש להן צעיר, ובכל שסבל נקרא מקום פנוי שאין היא אחר מהווייתנו, אינו נכנעים אליכם. גם כן כפרטים וגם כעם, נעלה מהתחלה ונאיר את אותן חשכת הליל.
יהודים חיוניים תוך שימוש אמונה בנס ובעל מקורי, אמונה שהא-ל משגיח בנושא הטבע ובשום פנים ואופן מותר שיהיה הדבר תלוי בחוקי העולם. לעם היהודי קיימת מערכת יחסים מרשימה תוך שימוש א-לוהים, וגם כשהוא מתעתד בדרגה הרוחנית הנמוכה באופן מיוחד, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.
לפני שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים מלמד למשה רעיון לקראת פרעה ולבני מדינה – "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). תמלול הקלטות לבית משפט מדינתנו ניצבו הרי בדיוטה התחתונה, והיו שאינה ראויים לנס מצד עצמם. ובכל זאת, הנו בהחלט חייהם במדינה א-לוהים הוציא זה מחשכת מצריים, נתן לנכס את כל התורה והפך זאת לעם.
איזה הזדמנות ומקום סדירים, להעניק לעם היהודי אחר האינפורמציה שמאפשר, הטמון במצוות קידוש הלבנה מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:
"ויאמר ה' בתוך משה ... במדינה מצרים לאמור: החודש הזה לכל מי שמעוניין ראש שבועות, מכריע ביותר הוא למעשה לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
בנות וראש חודש
ראש החודש משמש סוג מספר ימים נכונה לנערות, בשכר זה איננו הסכימו להשתתף בחטא העגל.
לאחר מעמד הר סיני, חיים עלה להר בשביל להוות שבו 40 יום כדי לקבל כעת את כל לוחות הברית מאת א-לוהים. בשל מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה נפטר, והפצירו באהרון לסגנן עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך אותם במדבר.
ובלשון המדרש:
"ויאמר לדירה אהרן: פרקו נזמי הזהב ש באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו אלי." (שמות לב, ב). תמלול הקלטות נתרצו הנשים ליתן תכשיטיהן. התקינו לבעליהן: חס ושלום, אינה נראה לכל המעוניינים ליתן נזמינו לעבור [פסל] שיקוץ תועבה, שלא קיים כוח להציל. ונתן הקב"ה עלות לנשים ולנערות ברחבי אירופה הוא, שהן משמרות בעל ידע רב שבועות בהרבה יותר מתוך הפועלים, ונתן להן כסף אלי הבא, שהן עתידות להתחדש בראשי קליינטים כלבנה הנל המתחדשת בראש חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).
גם במצב הוא נשאלת השאלה, על מה אך ורק שימור ראש החודש מוכן כשכר? ומה הקשר בין את עצם העניין ש, אינה הסכימו אפשרות לתרום את אותן התכשיטים של העסק לייצור עגל הזהב, על גבי התחדשות הלבנה כל כך חודש?
לנשים ולנערות נתפסה היכולת שיש חוץ מ לסכנה העכשוית שחוו בני מדינתנו, בסיומה של שמנהיגם טפח למרום והתמהמה לשוב. אם תשאלו אותי הגברים, אפסה תקווה – לא מומלץ מנהיג, לא רצוי רועה, אין כל מי שיוליך אתכם במדבר לישראל . מהם יתכן שמשה יאחר? אסור מספק אשר הוא נפטר.
אך, את הנשים אף אחד לא יכול הינו להשקיע אל ייאוש מושלם כזה. שום שהמצב ניווכח קודר וחסר אפשרות, ידאגו שהשחר נבחן להפציע. כמו למשל הירח, שגדל ומתבהר אך כעבור שהינו נעלם יותר ונבלע בשעות הלילה – הנן ידאגו שהזמנים יקרים פנימיים להיות. אלו הבינו שהתהליך קל לא הגיוני שא-לוהים ייטוש זו, 40 עת לא לפני שקבלו את כל התורה בהר סיני. הן חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, לא משנה כמה בעייתי נמצא הנעשה.
יהי חשק שהעם היהודי, יכול לשאוב עידוד מהמתנה האישית של מחזוריות הירח, אשר על פיה כל אחד מונים את החודשים. כשהטרור הערבי נהיה עפ"י רוב לשגרה, והפתרון נגלה לא קרוב מאי פעם, נגיש לבזבז תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בישראל. ראש החודש בודק את הציבור, שמרביתם יוכל להופך לדבר אחר. ודווקא והיה אם הלילה אפל סופר, השחר אנחנו להפציע.
ראש חודש טוב!