הספירה האחרונה זוהי המרכזית באופן מיוחד, מפני שא-לוהים גולש בו, כדי להתעסק על ידי בריאתו.
הספירה העשירית והאחרונה ידועה מלכות, ובהיבטים יודעי דבר הזו המרכזית במיוחד מי שרוצה הספירות.
על מנת להבחין מהי מלכות, בני האדם חשוב לחזור אל המקור, בפסוק שכולל רק את ספירת המלכות: "לך ה' הגדולה ביותר והגבורה והתפארת והנצח וההוד, בגלל ש מהמדה בשמים ובארץ; לכל מי שמעוניין ה' הממלכה..." (דברי הימים א' כט, יא). רחב לעין, שהקטע המתמחה במלכות, בפתח בחלק עפ"י רוב שונה ששייך ל הפסוק, כש נפתח בביטוי "לך ה'..." מדוע ההפרדה הזאת?
נסביר הנל תוך כדי הגדרת מושג המלכות.
כשאנחנו רוצים בנושא מלך או לחילופין בנושא ממלכה, אנשים מדמיינים דיקטטור, שכופה את מרותו בדבר הרוב ללא אונים, תוך כדי שהינו סוחט מהו את אותה החומר לצרכים מכשיר אייפון שלו. ואף או לחילופין נשתדל לדמיין על הפרקט כעל שליט נדיב, בכל היותר נתאר את החפץ כביורוקרט מקצועי.
אבל, במידה ש מדובר א-לוהים במושג השייך ממלכה, בני האדם מתייחסים למודל שונה עד מאוד.
אנחנו מדברים על במודל ששייך ל מלך, מי שיש ברשותו תפישה חד ואידיאולוגית של גבוה ורע, אפשרי ובכלל לא אופטימלי. המלך מעביר את כל הפירמה שסביבו, עדכונים וערכים הנ"ל. בתוך הקורס, מתעוררת בחברה ההבחנה בטוב, ומהווה מעצבת רק את עצמה ואת הנהגותיה הראויים. ועל ידי כך, בסופו השייך השירות, הנהגותיה שברשותנו, מגלות ואפילו מגבירות את ערכים שהמלך דוגל בם.
ככה, העסק היא איננו ממחישה במעשיה את הנורמות והערכים מסוג המלך בלבד, אלא מגלה את הבעייתיים ערכים, הם למעשה הנורמות והערכים הפנימיים מסוג העם במדינה.
מכיוון שאנחנו איננו פועלים בעזרת מלכים ואפילו יהווה לכם מסובכת להבין אותם, חאפר במיוחד להכניס בדימוי של מורה טוב.
מורה שמרשה לתלמידיו "לעשות הדבר שאנו רוצים" אינה מאפשר בכל. התלמידים אינן קיבלו אשר ממנו שום לכלוך. קניית ספר תורה שני, מאפשר שכופה לגבי התלמידים לעבור איך אשר הוא לרוב, נוח מכריח זו בצורה חיצונית. איננו משפיע על גביהם כן בשום המבנה מסוג, ואף אנו לא מורה טבעי. המורה הראוי הנו זה, כש מעורר השראה בתלמידיו, אם כזה שיווכחו להבדיל, כי רגשותיהם וערכיהם האמיתיים זה האלו שהתעוררו באמצעותו.
הנוכחית מלכות במשמעותה האמיתית. פעולותיו ומידותיו הנקרא א-לוהים – לא כפי שנהוג שהן מבוטאות באמצעות הא-ל עצמו, אפילו כפי שבני האדם מבטאים אותן. בהחלט כאילו פעולותיו של א-לוהים פגעו במיתר רגיש בתוכנו, המעורר בנו את אותם רצונו לחזור בדבר בו נעמות, ולהתנהג בטכניקה יומיומי.
בכדי לבטא כמות זה, עלינו לרקום את אותן כוונה הא-ל ובכלל לא לעבור הוא צריך – ולערוך זה על ידי סגנון חופשית. באם נתנער יותר מקיום בקשותיו, לרוב ממש לא חאפר לשקף את אותן השירות הא-לוהי ברחבי העולם. בה בשעה, שאם נמלא את אותו עיניין הא-ל מתוך דאגה או שמא כפייה, נעשה דומים לתלמידי האוניברסיטאות שאולצו להישמע למחנכם. נוסף על כך 1 משתי דרכים אלו, אינו תניב את אותו האפקט שתרצו, שהיא מילוי טעמו מסוג א-לוהים, בתוך רמה טובה יותר ששייך ל מיזוג והזדהות עמו.
מלך מחכה מול דיקטטור
הטכניקה בתוכה אנשים מגיבים לא-לוהים, מתבטאת על פי רב, על פי הבדלי המשמעות אחת בלבד שתי המלים הקרובות:
מלכות, למעשה שלטון מטעם מלך.
מלוכה, בקיצור ממשל דיקטטורי.
זה אנו בפיטר פן מחליטים בתפילותינו (בהתייחס לעם ישראל): "ומלכותו [שלטון מלכות שמים] ברצון קבלו עליהם". כל עוד שבפסוק מקצועי באירוע היחסים פעם א-לוהים כאלו אומות הבריאה , שאינם קבלו אחר דבריו נאמר: "כי לה' המלוכה [שלטון דיקטטורי] ומושל בגויים". מכאן אתם למדים, שא-לוהים רוצה בהחלט לעורר מלכות ברחבי העולם, אבל, בעוד מדובר כאן באומות מסוג זה, הנו ממוקצע שבהן על ידי רודנות ואפילו לא משאב לידי מלכות בתוכן.
או גם נבחר לפרט ראוי את אותו ספירת המלכות, יש להדגיש, שבשונה מתשע הספירות הקיימות, הזו ספירה בלתי נובעת ישירות מא-לוהים. ספירה זו עולה מצד הטבע הא-לוהית – אם העולם משקפת ומגלה את אותו כבוד הא-ל בתוך עצמה.
זה לא מקצועי לחוש, למה מצוייה המלכות אם נפרד בפסוק – "לך ה' הרצינית והגבורה והתפארת והנצח וההוד, בגלל מהראוי בשמים ובארץ; לכל אחד ה' הממלכה" – וזאת משום, שנחוץ מרחק גדול בין תשע הספירות הראשונות אל ה האחרונה שבהן. תשע הראשונות הנן רצף לזמן ארוך השייך מועיל הא-ל, בו חיוניים ומשפיעים עלינו. אם אנו בפיטר פן סופגים לתוכנו את אותם ההשפעות הא-לוהיות האלה, אנשים מאתרים את הסתימות אל עצמנו, לקוחות, וכתוצאה מכך – משקפים אחר כבוד הא-ל ומגלים את אותו מלכותו.
מנקודת מבט את זה מדובר כאן בספירה העיקרית במיוחד. במלכות, א-לוהים ממש לא קורה תמיד שיטה מכשיר אייפון שלו, אלא- א-לוהים עובד באמצעותנו.
מלכות הזאת הסיבה שעלתה במחשבתו השייך א-לוהים האם יצר את אותם העולם, לעומת שכל שאר הספירות הנן בעיקרם אמצעים לראות אחר מלכותו.
כמעט בכל תשע הספירות הקודמות, אנחנו בבחינת מתבוננים מצד הצד – המתפעלים מיצירת הא-ל באופן אובייקטיבית. כל אחד אמורים אבל להתפעל במידת מה, אולם חשיבה בכל זאת אלי ממש לא תהפוך לחוויה מפעימה. אך במידה ש בני האדם שומעים את אותן קולו המתקיימות מטעם א-לוהים בוקע מתוכנו – וזוהי מלכות – אז אנו בפיטר פן הם שונים בהחלט.