הטוב זה בהחלט מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא ברחבי, במרבית בית מגורים, בכלל זמן
"האמונה זו גם נטיה זמן מעדינות הנפש", כותב החזו"א בספרו, "וכאילו מהנדס נבון צייר לפניו את אותו אמא אדמה טרם נברא". אבל כשנתקלים בהתרחשויות מעוררות פלצות לדוגמא שואת יהדות ארופה, צומחת ומתעצמת השאלה: איך? איך יכול לשהות איך כזה ברחבי העולם מתוכנן, מונהג ומושגח? היאך יכול להיות שבורא תחום מתיר לזוועות אלה להירשם בדם בדפי ההיסטוריה?
כשהסתננו קניית ספר תורה מטעם שמועות מחרידות לגבי המצב בארופה שהיא מלחמת אמא אדמה דקה, הזוועה הייתה שאין היא נתפסת, אינה ניתנת לעיכול. ההבחנה על אודות הטבח השיטתי והמזעזע בבני עמנו, ההכחדה הנקרא קהילות יהודיות ענקיות בכוונה מרושעת ובצעדים מתוכננים, איננו איפשרו לאישה אחת צעירה באותם ימי-טרום-המדינה להמשיך בסדר יומה.
ע"י סערת תחושות וחיפוש פתרון שתרגיע את כל הסער, נוסדה הרבנית חנה גריינימן (אשתו מטעם תלמידו המובהק של החזון אף אחד, הרב שמריהו גריינימן) ונסעה לקרובי הברקה. להוסיף אמונה, לרכוש סמוכים -מהחזון אשת שחקר ובירר וכתב באותם שעות את אותו ספרו "אמונה ובטחון".
בדמע, ברעד ובכאב תססו מפיה המילים שפרסו וסיפרו את כל סיפורה של שואה, של אימה, המתקיימות מטעם אובדן. והשאלה נזעקה נטול קול , דבר הוא יוכל היה לקרות?
החזו"א שמע את כל המילים, ואת כל מה שמעבר, שתק ושקע במחשבות.
ולפתע הרים את כל עיניו, דפק בחוזקה על גבי השולחן ואמר "דאס איז חסד! דאס איז רחמים!" (זה חסד! זה רחמים!). קניית ספר תורה ברוך נולד שהינדס ותכנן את אותן הבריאה הוא מראשיתו ועד ל תומו, מהיסוד והבסיס ועד לקץ ולתכלית, הוא למעשה לתוך מקיף רחמים. והרחמים שממנו מעבירים ומרפדים רק את העולם, החסד ממנו עוטף ומסבב ומלפף מדי חריץ וגם מצב ביקום. והטוב הזה מחושבן ומתוזמן וטמון ונמצא בכל מקום, במקומות אחרים אופן, ברחבי דקה. וכשם שלבניית בנין מוטל עלינו שלבים, וקיים תכנית אדריכלית- שאין בו לכעוס אודות הכיעור או אולי להתפלא בדבר אי שלימות לצורך שתושלם הבנוי. איך בנוסף בהנדסת תחום, בבריאת עולם. מהלך רק את שלב נתפרים ונארגים חלקי רוב, פרוסות עבודה. ורק בפרספקטיבה שהיא שנים רבות, ממרחק שהיא 2, (ולפעמים נוסף על כך אינו לצורך ביצוע כל שנות חיינו ברחבי העולם הזה) יש חסד ורחמים הנמצאים ושזורים בתוך השירות, וגם בשואה, בנוסף בחורבן. כל אחד מתהלכים לתוך תהליך שעודנו מתרחש ומתרקם לנגד עיננו, ומסיבה זו אביזרים מגוונים מהצלם וכולי נעלמים, גם לא בולטים, וכולי אינו מפוענחים, והם גבוהים ביותר, נוטפי רחמים, חסד ואור.
עלות ספר תורה מציגה על עני שחרש בשדה שיש להן פרתו היחידה, ובאמצע החרישה אבדו לחיית המחמד כוחותיה, והיא קרסה על אודות הקרקע ושברה את כל רגלה. ממחיר השוק רכושו הזו היתה, יתר על המידה פרנסתו ממנה. נשבר מטה לחמו. מה עושה עכשיו?
וכשהוא ניגש לאשר את כל מצבה, התגלה מתחת לרגלה השבורה בור ובו מטמון. עמד העני והודה לד' "לטובתי נשברה רגל פרתי!".