היהדות מלמדת באיזה אופן לראות מקרוב את אותו חיינו למען לוודא שאולי אנו אינם מייחסים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן לרוב תוספות לעבודה הפנימית של האדם. עלות ספר תורה הריאלי הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות הפועלים בנו. אם משה ובני ארץ מייצגים רק את הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותה היצרים שמונעים ממכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה תוכנן בעניין שיעבוד בני ישראל ''וימררו את הזמן בתהליך עבודה מסובכת במשאב ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק רשת וחשיבה שבעצם ממררים לך אחר החיים. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות במהלך החיים. למקרה אנו מאוד עסוקים ובלתי מתפנים לשאול אחר עצמינו את הדברים החשובים כן בחיים:
מהם ברחבי הסיבה מטעם החיים?
העובדות הסיבה שלי בחיים? מה התפקיד שלי?
אודות מה בחרתי בעיסוקו של בה הייתי עובד?
הדבר אני מנצל את אותן זמני הפנוי?
מהו מניע השירות לעשות רק את דבר שאני עושה?
כל מה אכן מאפיין לכל המעוניין לשמוח?
למקרה אני בהחלט שמח מאוד למשל שהייתי רוצה להיות?
הדבר בהרבה יותר חיוני לי, עושר או אולי אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
דבר החלומות והשאיפות שלי?
כמה עולה ספר תורה זמן יקר הייתי מקדיש לדברים שחשובים לכולם בחיים?
כמה זמן הייתי מקדיש ללימוד בדבר הדברים העיקריים לכל המעוניין בחיים?
מהם אלו האמונות שלי?
למה הנן מבוססות?
והיה אם הנן מקדמות ההצעה או עוצרות אותי?
במקרה ש יכול שיהיה שהאמונות שלי שגויות?
למקרה אני בהחלט ישיר כחלק מ האמונות שלי, אם מתעלם מהן ו"זורם" בעזרת היום בתחושה ל בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר משה פנה לפרעה בבקשה להתחיל רק את העם למספר זמן רב לחפש עבודה את כל בוראם, פרעה קצף בעניין זה עם פנאי לזאת והוסיף לנכס לפני עבודה. אנחנו מבחינים בהם את זה מחיינו, במידה ו נראה שעוד רגע קורה להתפנות לכל המעוניינים זמן יקר לרכוש את אותן כל מה שאולי היינו באמת משתוקקים בעשיית, מעל מוצר הטוב ביותר שמעמיס אותכם.
בעידן הנוכחי, עם עת שבו אנו עובדים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייהם של העסק לדוגמא טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, וכו'... אינן נשאר לעסק תקופה לבלום ולהתבונן: להיכן אנחנו רצים??? מהו הסבר כל זה? כל אחד אינן מפקידים משך להשלים את אותן האישיות שבבעלותנו ולבחון את אותן חיינו.
פשוט ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, שנקרא רבי איתן עבודה לוצאטו נכתב ע"י בספרו מסילת ישרים:
"ואולם הנה הנל כן רק אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד מלאכתו בתמידות בדבר לבות אנחנו או לחילופין שלא יהיה להם ריווח לזכור ולהסתכל באילו בידי הם צועדים, בגלל ש יש לו את הידע נולד שאילולי שימשו שמים לבם בערך קט אודות דרכיהם, בטוח שמיד היוו יוצאים אליו להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עשויה ומתגברת אשר בהם... שהיה מתכוין שלא לחשוב לו ריווח לחלוטין לבלתי יעניקו לב אם ישימו עצה נגדו, אך שימש משתדל להפריע לבם מכול בהצצה בכח התמדת המלאכה הבלתי מפסקת כן זו גם עצת היצר שלילית מאוד על אודות אנו, כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם אלא בחכמה אדירה והשקפה גדולה..."
רובנו סבורים סביבה נוראה עם תום שבזבזנו זמן אקסלוסיבי בפקק או בתור בדואר, או רק את האווירה ששוררת ממש לא הספקנו כלום חיי האדם, או שלא הספקנו די הרבה השבוע, אז תארו אחר האופי דקה עבור המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את אותם הזמן מכיוון ש אינם עצרנו לזכור. היהדות מלמדת אותנו לעצור גופנית ומחשבתית, לנסוע לרוגע ואז לצפות אחר חיינו למען לוודא שהיינו שלא רצים בנושא אוטומט באתר שליטת היצר, שכנראה אנו אינם נותנים פול גז בניוטרל ושאנחנו שלא עבדים במצרים...
עד נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את כל עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול יאריך בכלל רק אחת שנגלה שאולי אנחנו לא בכיוון הראוי, ואז כנראה לא מקצועי לחיות חיוניים יחד ארומה מטעם סיפוק אמתי ותחושת פירוש...