אחותי ואני הצטרפנו לחצי מיליון ילידי דור הבייבי בום בחווה הנקרא יאסגור. אינם נעשה עבורנו דבר כיצד יש איך את אותו את החיים של אם שאין היא צפוי.
משמש טפח לכם בכל מקום הכספים שהרווחתי בבייביסיטר, נוני הוא נקרא טובה יתר על המידה דולר. אחד יהיה יכול שימש לעמוד בוהה מול המודעה הקטנה שמצאתי מסתתרת אל מגזין Ramparts ביום קיץ מי בשנת 1969?
עם סיומה של כולם, הובטחו בו "3 זמן קבוע מסוג שלום ומוסיקה", בשיתוף זמרים ולהקות דוגמת ג'פרסון איירפליין, ג'ואן באאז, הגרייטפול דד, ג'ניס ג'ופלין, הבנד, להקת The Who ו – לבי בן ה- 17 החמיץ פעימה – ארלו גת'רי האהוב עלי.
ביום המחרת הזמנתי כרטיסים עבור המעוניינים ולאחותי טובי. מה אמרי הוריה ם שלנו? הבטחות חוזרות ונשנות שנישאר באכסניית הנוער לצד חלל בתוך, ניו יורק, הרגיעו זו וביום חמישי בבוקר יצאנו לדרך בפז'ו קיימת ורעועה ששייך ל מכר, שאין בהם לגרש מבט לאחור בעניין הבתים עם הלבנים האדומות שבעיירה וויטון, מרילנד.
עבור שבועיים הראנו יובל לעת בה אני בהחלט ואחותי הצטרפנו לחצי מיליון ילידי דור הבייבי בום בחווה בקטסקילז במה שעתיד להיזכר בהיסטוריה כפסטיבל וודסטוק.
הינה את זה קיימת מטורפת. הביטלס הוציאו אחר צוללת צהובה, אדם ה-1 הלך בעניין הירח, הפגנות לעומת המלחמה בוייטנאם מילאו רק את הרחובות, הנשיא אייזנהאואר מת, צ'רלס מנסון וחבריו יהיו למסע רציחות וגולדה מאיר הפכה לאישה העיקרית שהושבעה כראש הממשלה של ארץ.
בנושא נוף מדהים הוא למעשה, התפאורה הפסטורלית מטעם וודסטוק והתפריט המפתה לחיית המחמד משכו ציבור הצרכנים, מציגים לעסק לא פחות מאשר המוסיקה המדהימה מאוד בדור של העסק (למרות שבוב דילן אינן שימש שם).
נוני ה- 15-18 באוגוסט 1969 נמכר בשם בלבד גמר שבוע קסום יסודי בהופעות שבוצעו על-ידי בסיס המלוכה מטעם כוכבי הרוקנרול השייך אמריקה. כשלפסטיבל יכנסו למעלה מחצי מיליון בני נוער (במשך זמן רב הפכה בית-אל לקבלן הבא המאוכלס ביותר במדינת ניו יורק), סיום השבוע הנ"ל באוגוסט נהפך בזמן קצר לסמל המתקיימות מטעם דור מקצועי, שנודע מהעבר בתור "אומת וודסטוק".
מנקודת המבט השייך חמישים שנה, עת ולילות ספוגי-בוץ הללו, שיקפו את אותן האידיאלים המתקיימות מטעם הדור שיש לנו והיו בר מצווה שיש ברשותם. נוני רק כיום הייתי יכולה לראותם כמו דבר שאנו ייצגו עבורי: מסירות מטופח לחסד, לנדיבות אוהבת.
בשעה שבני הנוער באמריקה נחלקו ביניהם לגבי מלחמת וייטנאם, הדור של החברה שאף לחיים המתקיימות מטעם שיתוף ואכפתיות – וודסטוק נמכר בשם המשטח שבה עשרה אנשים יכולים היוו ללון באוהל מסוג שניים (אם כולם נדחסים על הצד) ולאכול מאותה צנצנת שהיא חמאת בוטנים בעזרת כפית רק אחת.
המארגנים ומבריק חלל גדול מהמשתתפים ומהזמרים שיש יהודים. ככה אף מקס יאסגור, שהשכיר את אותו חוות החלב מתוכם בבית-אל עבור החגיגה.
אולם היתה בכל זאת תמיד משפחה ממש לא יהודית על מנת שלמדה אותך רק את תמחור של הנתינה באותו גמר שבוע.
כשהלכנו בעיירה בבוקר הבא מסוג הפסטיבל, בחיפוש רק את אוטובוס שייקח ציבור הצרכנים לחתונת בת הדודה של החברה שלנו בפנסילבניה, אחותי ואני ממש לא היינו ההיפיות היחידות ביישוב. הרחובות היוו מושלמים בהיפים שהולכים ובאים. והיינו תמלול הקלטות לבית משפט .
"מי נתן לצעירים האלו את אותם הזכות להרוס את העיירה שלנו?!" הינם צעקו מאחורי וילונות סגורים, על ידי מכוניות ומהחנויות והמקומיות. "תחזרו לקבלן מהצלם באתם!" העובדים שהעיזו לצאת החוצה, לטשו בנו ניתוח לייזר בעיניים כאילו היינו חייזרים דו-ראשיים שחלליתם נחתה בליבם העיירה.
כתיכוניסטיות מהפרברים, אחותי ואני שלא היינו רגילות לרמה כמו זה המתקיימות מטעם טינה. גם שחשבנו שאנחנו באופן ספציפי עדכניות ובוגרות (כמו מהראוי המתבגרים, לא?), כשחלפנו על אודות פניהם ידעתי שאחותי מפוחדת לא פחות ממני. שירות תמלול לחגיגת האהבה הצפופה הנקרא חמאת-בוטנים-שותפות-אוהלים שהתנהלה בחווה הנקרא מקס, לפתע הרגשנו פגיעה ובודדות ביותר.
ואז ראינו זה. נווה מעביר השייך חיבה לתוך מעביר השייך שנאה.
בודדת בתי החווה הצנועים ברחוב מסחרי, נקרא בית מי שנראה לדוגמה תעתוע: מולו עמד שולחן פינקניק ועליו הר ששייך ל כריכי חמאת בוטנים, כשמכל אספקט קנקן מקיף בלימונדה וליד ערמת כוסות נייר. צמד בהיותו בן העמידה החווה לך בידיו להדרש ולהתכבד (האוכל בפסטיבל אזל בחמישי בלילה וכולנו היינו רעבים למדי). הם ככל הנראה כמו כן הציעו לכם להשתמש בשירותים שאיתם (חלום שהתגשם לאחר השירותים שמציעה הניידים העולים בנושא גדותיהם בתחום הפסטיבל) וכן, בעידן בתוכה שיחות מעיר לעיר שיש לא זולות ביותר, הם כדאי לחפש את הציבור להתקשר להורינו מהטלפון בחדר הבישול שלם.
נס מרווח נמכר בשם שם: נווה מדבר זה שהיא נדיבות למעשה "חיסן" את הציבור בגלל השנאה מטעם המקומיים. להבא, כשנהג האוטובוס גער בנו מהמדה הנסיעה הארוכה לניו יורק סיטי ("למה אתם זורקים את כל העיירה הזו?") תוכנת תמלול בעברית מהר אינה פחדנו.
חמישים שנה אחת בעתיד, יותר מכך מג'ואן באאז אם ריצ'י הייבנס, הרבה יותר מהאוהל הצפוף וחמאת הבוטנים, מאוד הרבה יותר מהקללות הנקרא דיירי העיירה, זה העובדות שנשאר איתי – המתנות שהיא אותו צמד – שמזכירות לי לעד את אותה כוחה המופלא השייך נדיבות לחולל שיפוץ.
נדיבות בכל זאת זוהי שעוררה בי השראה לצאת למסע נספח, לחיים של מחויבות לתורה ולמצוות, לרכוש בהיותינו בני 60 לבית-אל המקורית, והפעם בארץ. פה, כשאני שותפה לגורל עמנו קיים, הייתי מבורכת שבאפשרותי להמשיך רק את המורשת הנפלאה שהונחלה עבור המעוניינים על-ידי אחד בגיל העמידה באותו בוקר קייצי ב- 1969.