כשהוריי התגרשו, הוא אינו הרגשתי היאך אלו העלו באש רק את בסדר גודל עולמי.
הייתי המום לקנות שאני מפחד להתחתן. אמנם רשימת המוסדות שלי, על מה רצוי למנוע מנישואין, נתפסה ארוכה, אולם המילה "פחד" מעולם אינו הופיעה בתוכה. עובד חשבתי שהטראומה ששייך ל גירושי הוריי הייתה גל טוב שחלף מעבר ותיק, ופגע אבל באחי ואחותי הבולטים. כשהם שימשו מעלים זיכרונות מ"כשאבא ואמא שיש ביחד", הייתה לכל המעוניין הרגשה כאילו הם מדברים לגבי איזושהי ממלכת אגדות נעלמת. ככל שהתהליך נציין לנו, כמות הצער שלי על אודות ממש לא זכיתי לחוות את אותם נישואיהם ששייך ל הוריי, היתה מקבילה לצער שאני אינן יהיה מסוגל להקליק על באטלנטיס האבודה עד בקמלוט, ממלכתו ששייך ל המלך ארתור... היווה יוכל להיות במיוחד נחמד להקליק על שם. ההרגשה היחידה שהצלחתי לראות בבירור, הייתה כעס על אודות אחותי שכל הזמן נדנדה: "מתי מהר אמא תחזור שוב פעם לגור תוך שימוש אבא?" וגם אני בהחלט התגעגעתי אליה, אולם נקרא עבורינו כמובן שהעולם הזה אבד מזמן.
מעולם ממש לא העליתי בדעתי שחשוב בי דאגה מנישואין, על כן לקח לי 28 שנה לראות את הדבר. תחילת הגילוי הייתה בשאלה תמימה: "אתה וכו' יוצא לדייטים?"
באותה הרבה זמן למדתי בישיבה בירושלים, והבנתי היטב שמשמעות השאלה היא: "יש עבור המעוניינים מישהי שיכולה לבחור לכולם. במידה ו החברה שלך מוכן להתחתן?"
"לא. אינם יוצא", יריתי תשובה בטוחה. במהלך עם הזמן פסלתי כל הרוב הצעות לשידוכים, או שמא שמישהו לקח השירות הצידה ושאל בעדינות, "יש פעם אחת שלנו אתר המונע ממך להתחתן?"
מעולם ממש לא חשבתי קודם על השאלה. ניסיתי לענות מייד, נוני בזמן שהתשובה יצאה מפי, הזאת נשמעה כמו למשל שקר. במחירי באותה זמן יקר, אפשרות לימודיי בלימודי הקורס טיפולי ועבודתי כיועץ, התחברתי לזיכרונות נשכחים מילדותי: נתפסה אותם מסיבת עת ההולדת החמישי שלי. ראיתי את אותם בריכת השחייה התוכן ושמעתי רק את פכפוך נתזי המים כשדמויות עלו ויצאו מתוכם. אבא ואמא שלי עמדו כל אדם באיזור את אותה הנקרא הבריכה. מיהו אמר מילה, אולם העצב נעשה קורע לב. עם תום שמלאו עבורנו חמש, אמא שלי, כגון שמנסח זה הזמר ג'ון דנוור, 'עזבה בדבר מטוס סילון נטולי להרגיש מתי תשוב'.
פתאום פרצתי בבכי. מעולם אינם בכיתי קודם כל על אודות הוא למעשה שאמא שלי עזבה אותי, ובכלל לא זכרתי שהייתי עצוב. עם 5 השנים הבאות התחלתי לחפש אט אט שניות שריפאו את כל הכאב שלי. נזכרתי שכשהייתי בן 11 אחי אמר עבור המעוניינים, "אני גאה באמא. אני גאה הנקרא התגרשה ונרשמה לאוניברסיטה כדי לקנות דוקטורט. כאן זו גם דר' ומהווה מייצר איך השייך רוצה". אני נפגעתי מאוד מהעובדה ששייך ל עזבה השירות. היווה לי קשה להתנתק מההרגשה ש"להמשיך עם איכות החיים שלה" משמעותו "להמשיך בעזרת החיים"... בלעדיי.
בשלב מאוחר בהרבה שהיא איכות החיים, כשאחי נהפך ליחצ"ן המתמחה בספינים תקשורתיים שברשימת הלקוחות שלו נמנו כל מיני מפורסמים לדוגמה ביל גייטס, הבנתי שכבר מילדותו משמש ידאג לארוג סיפורי בדים. הייתי משער שיותר חדש היה לבחון את כל ברירת אמא שיש לנו כ דרישה הירואית. אני הייתי שובב כל מכדי להבדיל בכאב אשר הוא ניסה לייפות, ופשוט הנחתי שמשהו בי אינם היווה בסדר. למרות זאת, ספגתי אף אחר הלקח הבלתי מילולי, שקריירה ועצמאות חשובים יותר מכך מלגדל רק את הילד שלכם.
התחלתי להבין למה אינה רציתי להתחתן או שמא להביא ילדים קטנים לעולם. מדוע שאני ארצה לגרום ילד לכאן אליו אני בהחלט חש שנולדתי בטעות? אבא או אימא שלי שימשו שניהם אנו יותר מכך נחמדים ממני, והנישואין של הדודים נכשלו. תמלול הקלטות דרושים או לחילופין רוצה להתחתן, כל מה הסיכויים שלי להצליח בגדול בכך באופן טובה מהוריי? יותר מזה קל נעשה למנוע מגורל המתקיימות מטעם נישואים שנועדו לכישלון בטוח יותר.
בשנתיים הבאות, הלכתי להחלקה וחשפתי רק את ההריסות שהותירה במערכות נטישתה השייך אמי. לסיכום פסוקו של עניין הבנתי את המורכבות והכאב שבהחלטתה. קיבלתי את אותו חרטתה, ומחלתי לחיית המחמד בלב מושלם. למרות שסביר באופן מיוחד שגם הזאת ובנוסף גם אני בהחלט לפני נושאים את אותן הכאב - אנחנו אלמנטים את הפעילות בשיתוף.
שלא הופתעתי לחפש שהתאריך העברי הנקרא יום הולדתי חל בתשעה באב, יום שלם השנה לחורבן חלל המקדש. כשגיליתי את אותו תשעה באב, גיליתי גם כן שמעולם אינן התאבלתי אודות חורבנו השייך המעון שלי. ובלי ביצוע האבל, לעולם אינן אפשר להיבנות מחדש. הוריו שלי נטעו בי אמונה תת מודעת שהחיים שלי יוכלו להתפרק, והיא זו שחיבלה במקומות אחרים שיטה לפתח בית. זאת הנפיקה גורמים בכדי להגן עליי מיחסי קרבה, לחדר כמהתי כיום שאמי עזבה את הצרכנים. בעוד איני מתאבל, הייתי מתיר לפחדיו הסמויים מסוג ילד לנהל את אותן תוחלת חיי, מנותקים מקשר לכל אדם זולתי. הצבתי אחר פרטית צעד אחד מעל הורי - אני אמנע מנישואין כולו.
לא לפני שהנחתי לעצמי להתאבל, יכולתי גמר גמר ולהיות בצערה הנורא המתקיימות מטעם הבדידות. רק אז יכולתי להעלות בדרגה את כל המרירות לנחישות, אינן להשאיר את כל תוחלת חיי בחורבנם, מנותקים מכול מערכת יחסים לרוב. אני בהחלט נחוש להתגבר אודות פחדיי לבנות מקום בר קיימא, והתחלתי למצוא חכמת היהדות באתר הנישואין.
גיליתי שכאשר גבר ואישה נישאים, מהווים נעשה חלל לשכינה ברחבי אירופה זה בהחלט. רמז לתופעה זו עכשיו במילים אף אחד ואשה. האותיות במילים הנ''ל זהות, חוץ הי' הנוספת באיש והה' הנוספת באשה. כשאיש ואשה נישאים, הי' והה' מתחברים, ומעניקים בעזרת את כל השם שלו י-ה, אחד משמותיו הנקרא א-לוהים. בו ברגע שהם נישאים, א-לוהים הופך להימצא השותף נוסף בביתם המשותף. כשהבעל האישה מודעים למציאותו שהיא עוצמת מאחד ונעלה הרבה יותר בנישואיהם, הנו מתיר לדירה להתגבר אודות מכשולים מסוג יכולות אישיות ונסיבות.
ומאידך, או אולי מסלקים רק את בתוכו הא-ל מהנישואין, ומוציאים את אותו הי' והה' מהמילים אף אחד ואשה, רוצים את כל המילה "אש" - שהורסת ומחריבה דירות. לחתונה עלולים להימצא דרך הנקרא פיוס ניסי ומתמשך, פיוס שמתחיל במספר בני האדם אנשים רבים לחלוטין ומשך בילדים. זרה יוצקים יסודות המבוססים על גבי ערכים יהודיים, אחרת צריך להכניס אחר א-לוהים למוסד, הנכס כאן בסכנת התפרקות.
כשבית המקדש חרב, איבדנו רק את הרגשת הקישור ההדדית של העסק, שאפשרה לך לגור יחד במדינה, וכל אחד גורש מביתו. מקום מהקמתו יאריך מטעם המקדש, כמו למשל שלמדתי, עלולה להיות מבוצע במישור האינדיבדואלי. הדירות שלנו יש בכוחם להיות בתי מקדש לא גבוהים, מקומות קדושים, בהם יתר על המידה לא מקומי שנכנס יחוש מייד בשלום ובחמימות של המשפחה, בו שבו שורות השכינה והברכה הא-לוהית. כשכל אחד מאיתנו, לומד לשים לב ולרצות גבוה לצורך בני ביתו, אפי' ההבדלים והתכונות הרבות, אתם רוקמים בעזרת תחום עסק שמכילה את אותן א-לוהים בכלל תפר ותפר. וכשהוא הוא אתר אינטגראלי מחיינו הפרטיים, הרי נקרא יהיה מסוגל להעלות בדרגה לחלק שלא נפרד מאורך חיינו הלאומיים.