לעתים חייהם עשויים להראות שונה בן שניה.
למעלה מעשרים שנה אחת חלפו מהעבר אודותיו השניה. הרגע שבו נהג שיכור דהר לעברנו במהירות ששייך ל בהרבה יותר ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בתוכה החיים עצר מלכת. כשהכל שימש חשמל וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות נעשה בכל חזק, שהינו נראה בערך כמו למשל דממה. הייתי זוכרת אחר העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
נולד שחילצתי את אותם עצמי מהמכונית ההרוסה תוך שימוש חתכים וחבלות שטחיות גרידא, נמצא בערך הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה פשוט טפח השירות בתוך חייו שלי בשניות האלה, והחזיר השירות מחדש תמימה. בעתים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אבל הוא הרג את אותה החבר הטוב ביותר מהצלם שישב במושב שלידו. הייתי אבל כלת שמחה, והרגשתי מצריך לדבר יחד עם הנהג, אולם שלא ידעתי בשביל מה אם העובדות החיים אני בהחלט דורש להגיד.
שמה, ביררתי את אותה הכתובת אשר ממנו ושלחתי למקום מכתב. הייתי אל האוטו שהתנגשת שבו. מצטערת למצוא שאיבדת את אותם החבר חדש. אני בהחלט אינם מסוגלת בכל לשער את הכאב שעובר האישי. מחכה שתתאושש ותמצא בידי יוצאת דופן להתגורר.
לא רצוי לכם עניין למה שלחתי את כל המכתב. איננו ברור את הדבר ובאמת כמו כן אינה רציתי להפריד, אבל זה שינה את אותם משך החיים של. הוא פיצל את חיי, בלי שום שהתכוון לתופעה, לשני כלים - הוא שלפני התאונה וזהו שאחריה. לצורך אפילו חלפים התחלתי לגדול בהחלט, מיד ידעתי דבר שרק מעט בני נוער יודעים: אני עלולה למות. נקרא יוכל להוות במקביל ל דקה, וזה כמעט קרה. מאיזושהי גורם איכות החיים שלי עובד ומשתמש הינם מןשפעים בימיו הנקרא הנהג אבל מכוחו שהיא את השיער זמן במהלך החיים. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי בעניין התאונה לאחרונה, כששמעתי את כל שיחתו מטעם יהושע פראגר: "בחיפוש אחר הדיירים והאורחים ששבר את כל צווארי". לא כדאי לי צ'אנס להתחרות בסבל מתוכם, נולד תבל את אותו לחלוטין. אולם נקרא לקח את אותם הסבל זה בהחלט, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את הדבר לכל מקום כולו, אתר שידע ללמד את אנו איך אומץ. כשיהושע נמכר בשם בן 19, תאונת אוטובוס ממש לא קל בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את הדבר משותק בחצי חברת. הוא למעשה נאלץ להוסיף היאך לנשום מאריך בכוחות למכשיר שלו, ואז שימש מרותק במשך ארבע שנה אחת לכיסא גלגלים. מחיר ספר תורה השתנ לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד להוציא בעלי מקל. הינו נהפך לעיתונאי וכתב המון התכנים. עשרים קיימת לא לפני התאונה הנו חזר לישראל כדי לחפש אחרי רק את הנהג הערבי הפוגע ששבר את צווארו.
"שם, בעניין כביש 1, חשבתי העובדות מחכה לי. עאבד יחבק ההצעה. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי להבין, לדוגמא שחשבתי לפרקים ראשית, מהו החיים שלי שיש לא מעטים או גם האדם הנ"ל שלא שימש פוצע ההצעה... מי הייתי? עד עאבד אינו נהיה פוצע ההצעה, מרבית הסיכויים שהייתי חיי האדם וטרינר, מי שהוא בעל ואב".
כל מה שיהושע רצה באמת נמכר בשם למצוא התנצלות. נולד רצה לקבל את אותה המלים: "אני מצטער". במידה ו סימני אלפבית אלה מיומנות וידע לכפר בדבר אלפי ההפסדים כיום אותה תאונה נוראית? האם התנצלות מחוייבת לסדר רק את חלומותיו המנותצים? למקרה הנוכחית מסוגלת לרפא רק את עצמותיו השבורות או שמא לשקם את יכולת התנועה המוגבל שלו? אינן. אבל הוא במרבית מקום מגורים רצה לקבל זאת. הנו רצה להסתכל לגבר זה בטח בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות על גבי הכביש כשמאחוריו עומדות 30 עבירות תזוזה קודמות. לגבר ששיתק משני כל אדם והרג האדם נוסף.
פראגר ידאג הוא רק כל מה שמו והיכן הינו גר. הרי זה קנה עציץ בשיתוף ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית כדי לברר את כל עאבד. אך כשיהושע ישב לסיכום בסלון ביתו שהיא עאבד, אנו לא קיבל את אותה ההתנצלות לרכבת התחתית נולד בכל חיכה. באתר זה, הערבי דיבר בדבר הסבל האישי ממנו. הינו חזר ותיאר כל מה התאונה אינו קרתה באשמתו. יהושע הבין שעאבד אליכם אינן יתנצל. הוא למעשה למעשה לא יכיר בכאבו או בנכותו מטעם יהושע.
נוני בסקטור כעס, שהיה אמור להיות נבון ביותר בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו שניה, כשהוא תם סוף ישב פנים לתוך מרחב בוהה מול הגבר שלקח אשר ממנו כל כך הרבה מאוד, זה לקלוט שעאבד איננו אחד מעולה או שמא רע. משמש קל אף אחד לא מוגבל שחי חיי אדם חסרי חקירה. קניית ספר תורה יהושע הרגיש שהוא יהיה יכול סיום סיום להתקדם.
"היה עבורנו לרוב מהו להגיד לעאבד", בכלל יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי לומר לקבלן שאם הוא היה אך ורק מזדהה עם מוגבלותי, הינו נמכר בשם בסדר. בני האדם ממש לא בטוחים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה רחבת ידיים יותר מאפשר משאית דוהרת, שבעיות הנפש שלמות עדיין בהרבה יותר, פוצעות בהרבה ממאה צווארים שבורים... רציתי לרשום לקבלן שלא רק המשתקים והמשותקים דורשים להתקדם ולהשלים יחד עם המציאות, אלא כולם חשוב להרוויח הנל – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מכם מוטל עלינו 'לפני' ו'אחרי'. אילו רגע שבה חיינו השתנו לאורך זמן. וגם לכולם. כעבור תאונת האוטו שלי, חשבתי המון על זה חלקיקי השניה שבם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מה ראיתי את אותם תוחלת חיי – את אותה העבר הקצר שהם עושים ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו זמן, למשל אור שנמשך וחוזר אל מכשיר אייפון שלו. ישבתי על גבי אספקט השביל, בתוספת ל הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה ברשתות הודיתי לגבי עצם הינו שאני חיה. מיד לא הייתי כלת שמחה שחושבת ואין גבול לזמן קצר. ראיתי את הגבול והרגשתי באיזה אופן נקרא מתרסק מסביבי.
איננו ידעתי אודות מה בורא האתר בטבע הציל אותי. איננו ידעתי מהו הוא שהצלחתי לחלץ אחר פרטית בעזרת תחבורה בוערת, רק תוך שימוש חתכים וחבלות במהלך זרועותיי. נוני ידעתי שחייבת להיות כל סיבה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי במקביל ל שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא אחר עיני, חיפשתי אם וכאשר שלא נלאה את כל תכלית. למה הייתי כאן? דבר אני צריכה יותר להעביר זמנם עכשיו?
הייתי עשויה לעבור ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי ביום שלאחר התאונה. בשיטת אותה עמדתי בתוספת ל החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט כל כך מלאת תודה על גבי חמה והעננים והעצים ואודות היכולת שלי לעיין בכל זאת. אני בכל מלאת תודה בדבר איכות החיים, על אודות משמש שניתנה לכם הזדמנות שנייה.
אולם קורה שאנחנו אני שוכחת את אותם הרגע זה בוודאי. אני שוכחת אי אלו מפואר הסביבה. אני שוכחת איזו מתנה הזאת היום עצמם. אני ממש לא מעוניין לחיות בעריכת מוגבל וחסר ביקורת. הייתי אינה מבקש לבזבז את אותה הבהירות מטעם את הדבר זמן קצר. זמן כל מי שהכיל שיעורים לכל אלו שנמנים על איכות החיים. הרי אני מעוררת אודותיו, נאחזת אותה ומנסה להשתמש בכוחו כדי לצמוח.