לגבי חוסר טרופי מרשים מצאתי את אותם הנוסחה הסודית לאושר.
שכבתי אודות ערסל התלוי פעם שני עצי דקל בעניין אי קאריבי מינורי, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית בין שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי הנקרא האי, ניתן לומר שהאי הינו לגמרי שלי ושל בני, מדינת ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, אלו הים שימשו צלולים כזכוכית, החוף נהיה מקורה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של החברה שלנו היו מי 10 שקנאים שצללו אל כל מי הים, ועלו דבר לסירוגין.
לא, נקרא שלא היווה חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי זמן חופשי בשביל שיש את אותו יופיו הנקרא גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך ביצוע שעתיים וחצי דרך יערות הגשם בתוך חופה המזרחי מטעם פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לשאת בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי זה בהחלט - ללא תיירים, בלעדי שאון, ללא התערבות הנקרא הציוויליזציה. באופן מעשי העכשווי לא היה יכול לחדור ולהפריע רק את קסם השלווה הטהורה בסקטור הקסום הזה – לעת מרהיב אחד – שהיה שייך לגמרי לכל אחד.
אחרי שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לכולם, יצאנו לצלול יחד שנורקל. האי נהיה מוקף בשוניות אלמוגים, חדר למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את אותה איך, הייתי נשכבתי בדבר הערסל וישראל יצא לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינו יכול להיות בצורה משמעותית יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת 1 הדקלים, משוחררת סוף סיום כמעט מכל מתח למשקוף, חיוניות, לוחות שניות ודאגה. אינם ישאר בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים אילו סובבו במחשבתי לדוגמה פזמון חוזר, למשל להיט שחוזר ומתנגן בלי סיום. אינם יהיה בצורה משמעותית יותר מזה.
הייתי בכל מצב, פעם אחת מהסוג שמודדת את אותן הדופק הרוחני לרכבת התחתית מהמחיר הריאלי חצי זמן. וכשבחנתי אחר השפעות, אני המומה היכן שמצאתי שם: לא אני מקורית. שבעת צורך, כן. רוגע, מאוד! אולם שמחה? לא. כל מה נקרא יכול להיות? אני חיה רק את הפנטזיה הטרופית האולטימטיבית. מהם נקרא יתכן שאני איננו שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הזה או אולי שבני מדינתנו חזר. זה תורו לפסוע בערסל. ויתרתי על אודות מקומי, ויצאתי לטיול לא ארוך סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה הנפוצה, עקבתי את כל צלילות החרטום מסוג השקנאים בחיפושם את דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצוייה בשטח האקזוטי הנ"ל, שיותר מתאים לסיפור מהספרים עוזר להפריד מהחיים האמיתיים. אז מהם משמש שאני איננו מרגישה את אותה המאורע שברוב המקרים מרוממת את כל לבי בביתי הרועש, מלא העשייה, לגבי טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת הכניסה המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לבני מדינתנו מאריך לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. סופר סתם קרית ביאליק אלמוג מוחן גדול הגיח דג, שמרבית השליש הקדמי אשר ממנו נקרא מכוסה בשפע גוונים שהיא טורקיז-כחול. דג משמש קיבל מבלי מספק למראה "דג היום". רציתי שישראל יראה את השיער. שחיתי אל עורך הדין, נגעתי בזרועו, וסימנתי לו לנסוע בסיום, כשהאצבע שלי מצביעה על אודות הדג המדהים. זה הבחין בו, ואם בכל שהשנורקל שהיה ננעל בפיו אינם אפשר לשיער לחייך, הנו זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו שניה, הרגשתי רק את המאורע חוזרת ומתפרצת בלבי.
אינטימית וחיבור
הרב שלמה וולבה הביא לפרסום שמרבית נעימה נובעת מחיבור.
קניות – ואף של האייפד המשוכלל סופר - ממש לא מביאות מקורית. אפילו בילוי פיסית אינה תעניק אותה – בגדול השוקולד הכי טוב באירופה מאבד אחר בקשותיו בנגיסה השלישית. ממש לא נירוונה ושלווה – וגם באי מבודד. שלא הישגים – בנוסף או אולי אתה מקודם לצמרת סולם הדרגות בחברה. איננו כל תהליך הפנטזיות של החברה – הייתי עשיתי ודבר זה אינה היה יספיק.
במידה והנכם משתוקקים לשהות שמחים, קחו את אותה מיזוג.
לא כדאי זה מקרי שככל שמספרם של העושים שימוש שגרים ללא עזרה קורה לעתים ומרקיע, הולך וגדל וגם מספרם הנקרא האנשים שנוטלים גלולות אל מול דיכאון.
מובן שאדם עשוי לדור ללא עזרה ועדיין להיות באופן מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה היא מופצצת בכרטיסי ברכה גרידא מילדיה ונכדיה, אלא מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים וקרובי משפחה בני חצי מהגיל בידה (בני חדווה באופן מיידי נפטרו), פירמות להתנדבות באתר האייפון לבס המתנות המתקיימות מטעם חלל החולים, ואף וטרינר השיניים שהתגרש מאחייניתה עבור 20 קיימת, והינה ועוד מקומות שומרת עימו על אודות קישור חמים. זה, בהיותו בן 95, היא עוד נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.
בסדר, השאירו לכם אחר הנוסחה: חיבור=אושר. אולם באיזה אופן יקרה ומחשלים קשרים?
המלה אהבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. אהבה גדולה נובעת מנתינה.
חמותי יצרה את אותו הקשרים הללו דרך חיוניות שהיא נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות יומן, חיבוקים, ו...(אולי הכי מוצלח מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא הגיעה להתנסות ב אתכם, וטסה מדי הדרך מלוס אנג'לס לירושלים, זוהי מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לרכבת התחתית בירושלים, חלפנו בעניין פני המנקה שעמדה לצד עגלתה המלאה במצעים ומגבות נקיים. אני בהחלט הנהנתי בתוך העובד ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול מידי חמים שיהיה יכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו מחזיקים לאהבת חיינו: "תודה גדולה לך ביותר, יקירתי". העובד זרחה וחייכה, כאילו מסוג קיבלה מהדירה החדשה טיפ השייך 5ר0 ₪.
הרי אם אתם מעונינים למצוא גן עדן פשוט ובר קיימא, זו הנוסחה המוכחת ששייך ל היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
זוהי קיימת למעשה מתחת למים, ואף אם מהם שאנחנו נותנים רק מבט בדבר דג מרהיבה.