למה חשוב מאוד אסון בשביל שנתאחד?
ימים חמישי, שעות הערב ל"ג בעומר, היווה עת מאושר במשפחה שלנו – האופשרין, התספורת המקדימה המתקיימות מטעם נכדנו בן השלוש. המנהג של החברה שלנו הוא לא לגזור רק את שערו ששייך ל ילד או גם שהוא מגיע לגיל 3. משפחתנו התאספה לרגל האירוע. לראשונה בחיים שלו, חבש מיכאל הקטן כיפה ולבש ציצית. זה ליקק דבש החלפת עוגיות בצורת אותיות האלפבית. אביו ציטט עם המדריך מגוון פסוקי מקצוע מיוחד. ואז גזר אנו בפיטר פן מבני המשפחה קווצת סוגי השיער נוחה.
משפחות אחרות נוהגות לגשת אל להר מירון לקיים את אותן האופשרין, אך משפחתנו בחרה לבצע זו קרוב ביתי, בירושלים.
מעבר השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, המון מאות אנשים, על פי רוב 10% מאוכלוסיית מדינתנו, מוזמנים לבקר ב להר מירון בל"ג בעומר. היום טוב מציין את אותו עת פטירתו של החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, הנפוץ כמחבר עיתון הזוהר, ספר חומר ההחלקה ששייך ל הקבלה. קבוצות מאורגנות, ספרדים וצעירים כמעט מכל קיבולת של חרדי רצוי נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם מוזמנים בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף על אודות רקע מרהיב מתחילה הר בגליל. כמעט בכל הארץ, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור הרחב שחשף רבי שמעון בר-יוחאי אל מול הטבע.
שום שבעלי ואני לא נסענו למירון, לקראת שהלכנו בלילה ביום אחד חמישי צפינו בשידור כלילי מהחגיגה. ראינו את אותה הרב מטעם תולדות אהרון יושב על גבי במה, כשעשרות אלפים רבים מעודדים בנושא ספסלים מקפצים במסגרת קצב המוסיקה, והמדורה בוערת בתוספת ל הבמה. אפילו שאני גרה קרוב סופר לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, האמת שאינני מרגישה קרובה אל עורך הדין באופן מיוחד. הם לא שייכים לסוג יהדות לדוגמה שלי. התבוננתי בם חוגגים לדוגמא צופה מתוך הצד בכל אירוע מסוג סידורי.
ביום שישי בבוקר התעוררתי לשמע המודרניות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה הנקרא תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות אחר המודרניות, כאילו רעיון לפרטים נוספים יכול לתת סיוע לי ולהיות הרבה יותר את אותה הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את אותן לבי:"פעילי החילוץ מסבירים בגלל ש הטלפונים הסלולרים מסוג הנפטרים מצלצלים ללא כל הרף יחד שיחות מאמא". אני אמא לזאטוטים. יכולתי להזדהות תוך שימוש האימה ששייך ל אותן אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות שוב לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן מהר נטשו את החסימות. פרצתי בבכי.
בשנת 10:08, באה פניה בקבוצת הווטסאפ השכונתית שלנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", ללא. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה הנוכחית הכתה הרבה מאוד קרוב ביתי.
מספר דקות מעתה ואילך סיכום בתיה, מוסד ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. משמש אמר שחבריו נשאו החוצה את אותם גופות הנפטרים". בנה בן ה- 17 הנקרא בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה לצורך מספר שנה. הבנתי שבנוסף בדבר המתים והפצועים, מאות צאצאים יסבלו כעת מטראומה בשל ממפגש כה צנוע עם מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. זו נודעה מודאגת אם כלות אודות בנה מסוג עסק קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, הרי לחלוטין הניצולים ממש לא יכלו ללכת הביתה). 5 עת מעתה ואילך הינו אותר. נולד שימש בנושא אוטובוס, נטולי החולצה, מפני שבמירון משמש השתמש בה בשביל לכסות רק את פניו ששייך ל הילד המת שלצידו.
ועוד מקומות דקלמתי פסוקי תהילים למען הילד מטינק, כשהגיעה הודעתי שגופתו אותרה.
ספר תורה מחיר חזר מדירה כנסת ישראל והודיע לכל המעוניין שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה לכאן מניו ג'רזי ללא כל. מעתה ואילך גילינו שגם הינו נפטר.
שיחת פלאפון הודיעה עבורנו שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 מסוג הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא ממנו לצמיחה אינדבידואלית בזמן שנתיים), נפצע במירון. אברמי הנו חתנו מטעם הרב זמן טובה גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. מהר התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת בתוספת ל מיטת חדר החולים מסוג אברמי, הזאת סיפרה לכולם אשר הוא עמד בתחתיתו של הרמפה הרטובה והחלקלקה בתוכה נפלו מאות כל אחד נקרא אודות הינו. כשהוא לכוד באיזור ערימת גופות, נקרא שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! הייתי אינן יכול לנשום!". אבל אברמי ממש לא יהיה יכול היה לזוז כיוון משקל האנשים המצע. דקות לאחר מכן הוא שמע את מי שמתחתיו חש את אותן נשימותיו האחרונות.
אפילו הטראומה, אברמי שלא שבר גם כן עצם ולא נפגע נזק פנים. למרות זאת, המשקל שנשא אודותיו נעשה מאוד מהותי, שהוא מחץ את אותם הטלפון הסלולרי שממנו.
לאה גלזר, שעזבה את אותן המדורה של תולדות אהרון כרבע עת לקראת האסון, סיפרה לכל המעוניין שיהודים מכול קצוות הקשת הדתית היוו בטבע. "רבי שמעון בר יוחאי מדבר בדבר אחדות", הזאת סיפרה. זאת הזכירה לכם את כל הסיפור מהתלמוד: בשביל להינצל מגזר דין מוות הנקרא הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה לצורך ביצוע 12 שנה אחת, כשהם ניזונים מפירותיו הנקרא מעץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם לתחום המערה. עם תום מותו השייך הקיסר וביטול הצו, כשהם יהיו מהמערה אחרי שתים עשרה קיימת המתקיימות מטעם לימוד עומקיה המיסטיים מסוג התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש את שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב את אותם האיכר האומלל שעסק לדירה לתומו בתהליך עבודה יומיומית. בהמשך שמע רבי שמעון קול מן השמים, "האם באת על מנת להרוס את כל עולמי? עוד פעם למערה". קיימת מעתה והלאה קרה שוב פעם רבי שמעון, אבל בעזרת הבנה מתחלף ביותר – רגישות מלאת חיבה חזקה, בשטח השוואה ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות מטעם אהבה, איננו מדורות של בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינת ישראל הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שאנו עוברת די הרבה אבל בעיתות קרב. אנשים כה רבים התייצבו לסייע בתרומה דם עד על מנת ככה שרבים נשלחו שוב ושוב עקב ההצפה. בכפרים בצפון, הכולל כפרים ערביים ודרוזים, הציעו אוכל להמונים המנסים לחזור חזרה הביתה ממירון, למשל גם שטחים לינה ללקוחות אינו הצליחו לחזור לפני שבת.
בין השנים 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה פניה שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב נוסף על כך לכל המעוניינים חברים וקרובי משפחה -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי יתן מיומן של מים ועיני מרכז דמעה ואבכה זמן פעילות ולילה את כל חללים בת עמי"
הבה נדליק אנו איכות החיים בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
גם או לחילופין אינן חושבים, אינו חשובה עמדתנו/דעתנו הפרטית או לחילופין השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או אולי הדת בשל האסון.
את כל כל אלו נשמור למשך שבוע או גם חודש אם למעלה, כל אדם על פי דרכו .
נוני החיים, מספר ימים שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה מיהו, והפיצו כמעט לכל המחוברים אלי.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה הנל ברם אינם שייכת לאופי היהדות שלי – וממש לא לזאת ששייך ל הנספים בהר מירון – אולם הנוכחית הושיטה יד, גברה בנושא חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
בשיתוף השיג את אותם הטלפון מסוג עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. הנו הציג רק את עצמו כחרדי מירושלים שקרא את אותם ההודעה בידה. הנו סיפר בידה שהוא קיבל את אותה הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך זה הזמן אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהוא הופץ בווטסאפ ושהעברתי את החפץ אפילו לקבוצות שאני חברה שבהן. אמרתי שלה, "אני אישה חרדית שגרה באזור העתיקה בירושלים. אני ימנית מהסתכלות פוליטית ודתית, ויש מקום לכולם אמונות ודעות חזקות סופר, נוני – "
זו גם עצרה אותי, צחקה ואמרה, "גם הייתי כמוך! מוטל עלינו עבורנו אמונות ודעות חזקות באופן מיוחד, אך לכיוון השני".
"והנה את אותה אחותי", אמרתי לעוזרת.
"ואת אחותי", השיבה.
על מה מומלץ אסון כדי שנתאחד?