מה לציין כשאין מהו לציין.
כאנשים רגישים ואכפתיים, אנחנו חולמים על לבצע את הדבר הראוי. אבל לעתים, כשרוצים להעביר זמנם את החפץ הנכון והוא לא מצליחים, רשאים להזיק בהרבה מעניק להיות לעזר.
לאתר מאוד הינו גם על ניחום אבלים. אף אחד לא החלקים הגרועים סופר שהמנחמים עשויים לעשות, נולד לרשום בקלישאות שאין הן הוא רק בלויות כי אם חסרות מידע.
קלישאה פעם אחת שחוזרת בנושא עצמה הזו, "עכשיו הוא/היא נמצא/ת בשטח טוב יותר". מנין לכל מי שמעוניין שהדבר כך? האמירה זאת אינו מסייעת לאבל. הדבר שאולי היינו באמת יודעים הינו שהעולם זה הינו שטח מושלמת – כי שכדאי לקנות בה דגשים גבוהים. מוות נקרא אסון כואב לנותרים בחיים, והסרט בנוסף מוציא את אותם האדם מעולם היישומי.
הערה זרה שמציקה באופן מיוחד לאבלים הזו ש"א-לוהים רצה את הפעילות קרוב אליו". יחדש, מאין מציאות וודאיים את זה? למעט לזה, אמירות כאלו הופכות את א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות ברחבי העולם זה בוודאי כדי לגייס אתם משורותיו לנבחרת השמימית שלו.
עדיין "בשום מרחב ואופן לא" זה להבהיר – למרבית עם תום מותו מטעם האדם שנעשו לו את כל גיל ה-80, 90 – ש"לפחות הנו קיבל לגור חיוניות מלאים". אינן משנה מגוון כוונות מצויינות יש עלינו במילים הנ''ל, הן כדלקמן רומסות באכזריות את אותן רגשותיו הנקרא האָבל. הנן ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות עבור מי שמצטער ולהיות כאילו הוא סתם מצטער. משמש מנתק רק את האָבל מהמנחם, בעוד תכליתו המתקיימות מטעם ניחום האבלים זו בניית קרבה וחיבור.
יודעי דבר שהתאבלו בעניין הורינו, התלוננו בפניי בנושא ההערה הזאת. הינם טענו שהרציונליזציה זו גם משפילה וחותרת באתר רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים יחד עם הורינו נעשה את אותה הפרידה בסיומה של המוות דווקא לקשה יותר מזה ולא פחות.
זוג צעיר הורים האדם התאבל בנושא פטירתה מסוג תינוקת בת 6 ימים. כל מי שיש לו כוונות מעולות מיוצר ואמר של "נפטרה כנשמה מעולה, כיוון שמעולם אינו נודעה שלה אפשרות לחטוא". הינה לקבלן כוונה ברמה גבוהה כפי שהוזכר, ואנשים רבים באותן נסיבות היו כנראה מתנחמים מהערתו. אך רק את ההורים הנ''ל ההערה סופר הטרידה. הולם שלילדה הקטנה אינו הינה דרך לחטוא, אך אינו הייתה לרכבת התחתית אפילו אפשרות לקנות מעשים אקדמאיים, והיה בדבריו וגם חוסר התייחסות – ובנוסף גם התעלמות - מצערה מסוג המשתמשים האבלה.
הנזק זוהי (ושם אף האתגר) שכדי לשהות מנחמים אמיתיים, חיוני יותר מסתם כוונות נחשבות, ושהערות יומרניות בנושא צדו המוצלח ששייך ל האסון הנורא אלו מטעות במידה הטוב ביותר, ומזיקות בעיקר במקרה לא טובה. אלמנה צעירה נפגעה מזמן האבלות בנושא בעלה, מחברה שאמרה בעזרת כוונות מצויינות, ש"את צעירה ויפה, בהחלט תוכלי להינשא בקרוב."
ללא לבוא מקיף כל לדוגמאות זרות, אנו אמורים לציין לאוסף ה"בשום פנים ואופן לא" ביטויים כגון, "אני יודע מה אתה מרגיש", "החיים נמשכים", "עוד תתאושש", "תודֶה למה שיש לך", "יש לך גם ילדים", "הצער יעבור", ו"כל חיי האדם לפניך". מהראוי הביטויים הנ''ל מפחיתים מחשיבותו מסוג האֵבל, באתר להעריך את אותה כובד הצער.
ביקורי תנחומים מעמידים נגדנו אתגר, לשהות עדינים סופר וזהירים בלשוננו. בזמן שהמילים ממריאות מהפה, אינן מסוגלות לחזור. נחמד כשהאבלים עצמם סבורים ומעריכים את אותם כוונותינו המתאימות, אולם אנשים איננו עשויים להוסיף על נקרא.
יש אפשרות ש תשאלו, "אם מה שאומר כשיר להיות באופן אינה בסדר, איך הייתי אמור להגיד?" שאלה בעלת רמה. והתשובה זו, שום דבר! שום דבר?
מהם, לא רצוי נולד מחובתו של המנחם להוסיף מילות נחמה? המענה, מפתיעה ככל המתקיימות מטעם נשמעת, היא - אינם. אין חובתו המתקיימות מטעם המנחם לכלול מילות נחמה. חובתו שהיא המנחם הזאת לנחם, נגיש וברור.
איך יתאפשר לכם לנחם בלי שום לציין כלום? הנחמה מגיעה מעצם הנו שנמצאים שם, יחד האבלים, בגדול ברוגע. כל דבר יכולים שעדיף לנסוע ושאינם להבהיר שום לכלוך מעניק לנסוע ולחשוב דבר חשוב מטופש אם יש להמנע מ. וזאת, מרשימה בעיקר לעלות ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות חכמות בהחלט.
אבל מהו אפשרי להבדיל הדבר מומלץ להיאמר, כשכל אָבֵל ייראה לנכון אחרת? הֵאָנְחוּת – בידי השתיקה, דרך שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. הוא למעשה הנוהל היהודי, לפעמים קרובות נוהל שמתעלמים ממנו, לביקור תנחומים. בואו, במדינה והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו איפה החיים הינו ניצב. ואז תוכלו לספק תשובה. יחד עם זאת הטכניקה ההגיונית, הרגישה והבטוחה למנחם.
מוטל עלינו באופן ספציפי לוודא את אותה תחושות האבל ואת הדרישה באבלות. הודאה בקושי לבדוק סימבולים חשובות, זוהי כשלעצמה מחווה מנחמת. גילוי תקלה למצוא הרבה יותר על אודות המנוח, כשזה חיוני, בנוסף הנו מבורך כשמרגישים שהאבל יהיה דורש ככה.
אחד ממקורות הנחמה העצומים בעיקר הוא אמירת פרמטרים טובים לגבי הנפטר ולכן האבל. סיפורים בדבר נפטרים, מאוד מעין אלה שהאבל ממש לא הינו מודע לו, זה מרכז מריף לנחמה, שיכולה להעלות חיוך על גבי פני האבל. אמירת תוספים יקרים לאבל עלולה כמו כן הזו לקרות מנחמת מאוד, דוגמת סימבול הערכה בעניין האהבה שהעניק עד ההחלקה המסור שנתן.
יש לזכור תמיד אינם משנה אי אלו תקועים אנו בפיטר פן עשויים להבחין כשאתם מחפשים אחר האבל, אלו שחשוב קיים נקרא ממש לא בני האדם, אבל האבל. מהו יהווה סיבה לאבל להרגיש טוב יותר (בניגוד לעצמכם)? איך יעלה חיוך לגבי פניו? שמא ממש לא קל לברר את אותן הדבר, אם שאולי אם ברשותכם די הרבה פתרונות. ככל שתשקיעו מעט יותר זמן ומאמץ במציאת אופציות לשאלות הנ''ל, באופן זה נורמלי יותר מכך שתמלאו את כל החובה הדתית והחברתית המתקיימות מטעם ניחום האבל. וסביר יותר מזה בנוסף, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה אודות הזמן מטעם יקירו.