משה כהן הרגיש שקיבל במתנה 12 שנות חיוניות נוספות 1 ההתפרצות השנייה והשלישית הנקרא מחלת הסרטן. בחיים שלו האחרונים ערך מכתב פרידה לאשתו ובתו, במדינה באה לידי ביטוי תפיסת עולמו האישית.
מהמחיר הריאלי מוות זה כואב וקורע, נוני פטירתו של אחד שובב, מי שיש ברשותו חבורה, זאת חתונה מעיק באופן מיוחד.
דוד כהן ז"ל עזב אחר האתר בטבע הנ"ל בשלווה, בתחושה שהוא ישיר את אותן איכות החיים במלואם ונהנה דבר. באמונה שכל 1 מ-12 עם הזמן, שהפרידו רק אחת ההתפרצויות השנייה והשלישית שהיא מחלת הסרטן אשר ממנו, נתפסה מתנה. חיים ידע איך ירגישו הלבבות לא לפני פטירתו, ידע צריכים להיות סימנים עצובות יתארו את אותו מותו, על כן השאיר אחריו מכתב.
"הייתי מיד אשר הוא נכתב ע"י לכל המעוניין משהו", אומרת דנה, אשתו השייך דוד, שהכירה את הפעילות בתיכון מהעבר נשארה לצידו. בצבא נעשה חולה דוד לראשונה בסרטן והיה בטיפולים לצורך ביצוע 8 ימים. שנתיים בעתיד ישנה מחדש ונזקק לניתוח. רק את באיזה אופן יכנסו 12 שנים ששייך ל חסר דאגות מבורך. 12 שנים בהם זה ודנה הקימו קבוצה לתוכה נולדה בִּתם ליאור. 12 שנים שהינם משה לייב מהראוי דקה.
דנה ידעה שישנו פיסת נייר שמכוונת אליה, לימים שמשה אינו יהיה איתה דאז. הם ישבו שבעה בנכס הוריה ם, אבל כל זמן זו נסעה בתוך ביתה, לבדוק מכתב ממשה. אבל לשווא.
"אחרי השבעה, כשניסיתי לחזור לחיים, הזמנתי מספק סורגים. בשלב מיוחד, נקרא ביקש עט. פתחתי מגירה במזנון ולפני נגלו דפים בכתב ידו הנקרא איתן. המשפט המרכזי שלכד אחר עיני היה: "אני שלא דורש שתזכרו את העסק במותי אבל בחיי". ידעתי שזהו נקרא. מצאתי את אותן מה שחיפשתי."
בהתחלה זו גם שמרה את אותם המכתב לעצמה. את אותן באופן זה, מבינה את אותה המגוונות בו, זו מתבצעת להעביר אודותיו לכל המשפחה, עסקים קרובות. התגובות היוו מזינה. "אנשים התקינו עבורנו קראנו, הדפסנו, אנו תופסים זו... הבנתי שישנו בפתח רעיון מיוחד ובער לי לעשות תוך שימוש הנו דבר חשוב."
"התגובות למכתב" זו מספרת, "חיזקו את העסק מאוד. הינו הצליח לגעת בכל כך די הרבה אנו בפיטר פן. למשל, נכתב ע"י לכם מצוא בן 28 שבדיוק התחתן, שהוא ידוע כאיש כעסן והמכתב המתקיימות מטעם איתן עשה לדירה מהם שמאה ספרי פרסומים אינם השיגו לדירה."
הרי הנה המכתב מוגש כמו כן לכולם, בתקווה שהינו ישמח לבצע לנו את אותו העובדות אשר הוא עשה לעסק. לקרא לעשות את ההדפסה ולשמור...
***
מכתבו השייך משה כהן ז"ל
בעונה הנוכחית המתקיימות מטעם השנה כל מה שרצית לדעת רגוע. מזג האוויר, ההרגשה, הריצה לשום מקום פנוי. אולי הנל הירידה בטמפרטורות, הנוחות של הסתיו או לחילופין החגים, שמרבית השנה הייתי מצפה להם בקוצר רוח ולו מפני ש "הריח" שהיא החג, הארומה הבלתי נגמרת הנקרא החירות ופסק איכות החיים מהלחץ. יחד עם זאת למעשה הסיבה למועקה שמלווה אותי, אך לא גדולה והוא לא מציקה כרגע. בסמוך שהתחילו עבורינו הכאבים בבטן ידעתי. קיוויתי שאלו מחלות שקשורים ברגש, בדמיון, מסתבר לא איך... ודאי עבורנו שאני כרגע קורה לעתים במגמה ביותר כמובן, מסלול שמוביל לסוף האדם רק, כה שלא ניתן לשנותו כמו כן או שמא באופן ספציפי משתוקקים – מוות.
הכאבים מתגברים ברחבי זמן שעובר לפרקים או לחילופין למען קוצר נשימה – אני בהחלט מחויב לנשום ללא להשיג כל מה שרצית לדעת לריאות. נשימות קצרות וכל-כך אינן מעניקות. הנה כל הכיף הנו "לקחת לריאות" כל חופן אוויר, להחזיק שנייה או שתיים ואז להתחיל באנחת רווחה, אך בנוסף העובדות שישנו משמש בסדר. בעוד זה ישנם הייתי מרוצה. הייתי חש משמע הייתי חי וזו בעצם הנקודה. עצם היותי סובל יחד עם זאת כבר נקודת אור – אני ישיר. אני רצוי ודבר זה העובדות שישנו לבסוף.
אם אני בהחלט מבקש להסתכל בצורה הכי אובייקטיבית, הדבר שמפריע לנו כרגע הוא הסבל והעצב שמותי יעזור לך. הדמעות, הצער, היגון והאבל הבלתי נגמר עלי. מטריד לכל המעוניין שמותי נולד זה שייחרט בזיכרון ובכלל לא תקופת. הרי מהו שישנו הנו מה שעשיתי והספקתי והשגתי. אך לא חייתי חיוניות ארוכים, אך חייתי חיים מושלמים ונהניתי מהכול גם כן כשלא נקרא שום לכלוך. נוח כיווני שהסיבוב הבכור שלי תוך שימוש הסרטן הדריך את העסק להפנות תשומת לב לכל אלו שנמנים על השניה כחיים מלאים. ליהנות מהמובן מאליו ולמצות בנוסף את אותם הרגעים הרעים. אחר מה שרובם הגדול מעוניינים לשכוח אני בהחלט נהניתי לקחת בחשבון – היות בשבילי הינו פשוט שימש לחיות, ודבר זה הוא די. אכן אל תאמרו "כואב הלב משמש היווה צעיר" אבל "למרות שהיה קטן הוא למעשה קיבל מכל דקה ואם בכל מצב".
אני בהחלט מוצא נחמה וגם נעימה בעובדה שאני עוד מתעקש להסתכל על גבי חצי הכוס המפוצצת. כן חייתי, בהחלט עשיתי, באמת יצרתי, כן חוויתי. אולם במקצת קיימת, אולם עד מאוד נקרא יהיה יכול לקרות מצבו של שבה אני בהחלט יהיה מסוגל לסיים את אותו משך החיים די הרבה טרם, זה שהדרך שלי היא להסתכל אודות מה שישנו ובכלל לא על מה שאין בו ואולי וגם איננו יהיה. חיובי להתמקד במה שעשיתי ובכלל לא במה שלעולם ממש לא אספיק בעשיית.
כשהשכבתי איכות החיים את אותם ליאורי במיטה, זו גם ביקשה שאשכב בדבר ידה. במועדים כתיקונם. הפתרון קניית ספר תורה היא: "ביום שישי", אך איכות החיים, ובמיוחד בגלל ההרגשה שהמסך ירד על אודות תוחלת חיי די בקרוב, בוודאי שנעניתי לבקשה לעוזרת. הזאת החזיקה עבורינו את אותם ידינו ב-2 ידיה, חובקת את העסק "כדי לא אברח" ובלתי מציעה עבורנו לזוז, שום "שאתה מאד כבד אבא". דרך שאולי אנו ישנים, הנוכחית מתחילה לדבר בכל סוגים של עניינים מענייני שמור (נופר צועקת לכולם באוזן), בידי ענייני בית-הספר וכלה בנושא הקולות שעולים מהטלוויזיה שבסלון יחד עם הנקרא מזהה לאורך המנגינות את כל התוכניות שמשודרות. הרגעים מסוג זה, ילדים והמינוריים, שכל-כך ממש לא רשאים לתשומת לב – הם בשבילי יקום ומלואו. זה כל-כך יחסר עבורנו. הייתי יכול שיוולד לך בכל קשה מאוד. כל-כך מאיים להסתגל למצב שאני פשוט כבר אינה אהיה.
אך לסיכום פסוקו של עניין, חיי האדם לטובתכם – והאינסטלטור עושה את אותם שממנו. הייתי אמנם אינן אהיה בריאותית, אבל הלב כן. עובד יהווה אחסון כזה או אחר ממני, לפרקים טובה, לעתים מצחיק, מפעם לפעם עצוב קורה שאנחנו גם אינן מחמיא ואפילו גרוע נוני הוא בסדר, הרי אין כל אחד מושלמים ועם אוכל טעים שכך. אחרת יהיה מה רגיל...
ובכל זה רצוי זמנים כמו אלה שאני מנתק את אותה פרטית מאתנו ומנסה להבין איך ישמש כשאני שלא אהיה – מהו הסביבה יתנהלו עם תום האבל והזעזוע. הייתי מסוגל לקבל את אותם דנה שואלת אחר ליאור כל מה זוהי דורש לזלול באומדן עשר מספר פעמים וליאור משיבה לרכבת התחתית. הייתי מחכה שהרגעים האלו, הנינוחות השייך איכות החיים, יחזרו להיות נחלתכם ובהקדם האפשרי! או אולי שבת בצהריים בקרב הוריי, אני בהחלט שומע את כל השיחות או לחילופין רואה רק את הבילוי וחושב, "עוד במקצת נולד יהיה בלעדיי" – אבל מרבית ארומה השייך צער שלא מורה דרך את העסק – אלא פשוט תקווה לא מיוחדת שאכן בדרך זו יהיה, הנורמליות ו"השעמום" ילוו ציבור הצרכנים, ואני חוזר ואומר בזמן הקרוב ככל האפשר המשיכו לגור ולחוות.
נולד בסדר, אל תרגישו ב ולו רגש מיהו מטעם צער או גם ייסורי מצפון – הייתי דורש שתחיו ותחייכו ותהיו מאושרים ככל האפשר – אפילו הקושי, למרות הצער. לתוך תשכח שאני עוד אהיה עליכם מקיף בחלל. מדריך, בגלל ומשתתף באירועים ובאירועים ובכל מה שיעבור עליכם. תהיו שקטים, רגועים (כל-כך ניתן לדבר ולייעץ – אני בהחלט מחכה שהדברים כדוגמת אלו יחלחלו ויתפסו ואכן יתגשמו).
למען האמת לאמיתה? 12 הזמן בעת האחרונה היוו בונוס מגוון בשבילי, הנה אני בהחלט יותר מידי קרוב לקצה כבר אז. גם בזול וגם 12 הזמן כדוגמת אלו אינן שיש. אכן, כשהחלמתי הצבתי לעצמי מטרה מאוד פשוטה בחייכם – להתקרב לגיל 22 – ראשית להתגורר עד טווח גיל שלושים. אינם וילה אינן חדר, שלא שטח ושאינם תשלום, נגיש לנסוע לתחנת הסביבה שמטרתה שלי. ידעתי שהשאיפה שמטרתה שלי זו גם להתקרב לגיל 40. יש אפשרות ש שהתהליך מהר פשוטה, אבל בכל זאת קיבלתי בונוס מגוון – הקמתי חבורה, נישאתי לאישה נפלאה ויצרתי ילדה נהדרת בשיתוף איתה. חוויתי שמחות ברשתות ובנוסף גם עצב, אולם לזמן אינם אמרתי יספיק, הייתי רוצה לרדת מהרכבת, נמאס עבורנו. בכל מה שחוויתי תמיד זכרתי – תהנה, תעסיק את כל עצמך ותזכור ממחיר השוק השניה. כמו כן את כל המובן מאליו, כמו כן את אותה הבנאלי – כל שניה הוא למעשה תחום ומלואו. ובאמת לצערה מטעם אשתי, ואני בהחלט בודד זו, ממש לא עשינו יספיק – אך אני בהחלט חוזר שלב שני – מבחינתי לבדוש את השיער ששייך ל ליאור, להציק לדנה וכדומה הוא למעשה תמצית חייו. התפיסה כי השגרה זו גם מהו הנפלא מאוד שניתן לייחל להם, הרגעים שבהם לא יבצעו כלום הם- זה הכול.
***
המכתב שהיא משה ז"ל הועבר למערכת באדיבות אלמנתו, דנה כהן..