מי החי לפי הגישה שהטוב עובר משמיים, יבחר אחר פיתוח נפשו בעניין הממון, ורווח הממון יהווה אבל חומרי להתפתחות נפשו ותרומת חלקו לדירתך.
בפרשת השבוע (מטות-מסעי) השבטים ראובן, גד וחצי מנשה חפצים איננו לגלוש לכאן יחד עם אנחנו ולהישאר בנחלות בודדות לפני עשור הירדן המזרחי. שבטי ראובן גד וחצי מנשה השתכרו מהם שעשו בשביל שמירת ממונם הרב. המדרש אומר: “...הם עשו את אותם העיקר טפל והטפל עיקר... שחיבבו ממונם הרבה יותר מצד הנפשות... אמר לדירה הקדוש ברוך הוא: אנשים חיבבתם ממונכם בהרבה יותר מנפשותיכם - לא כדאי בו ברכה.. .ואתם תהיו הגולים ראשונה.”
המדרש מלמד אותנו כי התפיסה היהודית היא שהאדם היהודי מאמין כי יתר על המידה הטוב ביותר ניתן לדירה משמים בהלוואה זמנית וכי לא טובה משמש כישלונו האינדיבדואלי שקיימת ללמוד שממנו וממש לא לחזור אודותיו מעתה ואילך. בכלל הטוב ביותר הנ"ל כלולים חוכמה, גבורה ועושר.
סופר סתם כתיבה רצוי הכוונה להירגע בחוסר מעש ולצפות לשפע שייפול יש משמיים. עליכם לנצל את אותה התכונות שניתנו לכם במתנה על מנת להרים חוכמה, גבורה ועושר. אולם בתוך לכל המעוניינים לטעות שההצלחה שלנו בתחומים מהווים תלויה בעיקר במעשינו.
מי שבטוח שדברים הינם יכולים מעצמו בלבד, כלל ימיו יהווה בתחרות בעלי נלווים, ישוש הרבה יותר, ואפילו אחת בלבד לא יסתפק במה נושא. כל מי מאוד יחפש להאשים אחרים בכישלונותיו על מנת אינם לגרום לפגיעה בדימויו העצמי המצליחני. אחד נולד ירדוף את כל הישגים ותעודות הוכחה בשביל להצדיק אחר מאפיינים יכולים להיות ויחווה בעיקרם רגעי סיפוק מעטים בהשגת מטרותיו, ורגעי מתח למשקוף וחרדה ביניהן.
נוסף על כך אם לא בטוחים בזה, מיהו החי כחלק מ הגישה שהטוב מגיע משמיים מציל נפשו מגאווה, מטעויות הנובעות מיהירות, מדיכאון וממרמור והיה אם אלמנטים אינן מתכננים כמצופה, מתאוות בצע ומפגיעה באחרים. אלו החי בדרך זו, יעדיף את אותו פיתוח נפשו על גבי הממון בזמני קושיה בין השתיים, ורווח הממון יהיה אך החומרים של להתחלת נפשו ותרומת חלקו לחברה. אחד נולד ימשיך ויפעל להישגים מתוך מטרות נעלות יותר וייהנה יותר מהדרך מאפשר מתוך התוצאות.