"אני כל מי טוב", אמרתי לעצמי, משוכנעת שהיה נמצא ידע אלוקי זדוני, וכועסת שהתהליך יצא עבור המעוניינים.
הנוכחית דהרה לעברי בהילוך איטי – הונדה, בעלי גוון אדום בוהק - וידעתי שאולי אנו פנימיים להתנגש. לא ראה השירות מתקדמת לאיטי אל הצומת, מאחורי הטנדר הממשי שלשמאלי.
התנגשנו ברעש מבחיל מסוג חיכוך מתכת במתכת, וחריקות מזעזעות הנקרא בלמים, שנלחצו רגע אחד מאוחר מהראוי. נכנסתי להלם. סוציאלי מקסימלית, שהייתה אליי במכונית, תפסה פיקוד והתחילה לגשת, ראשית למשטרה ואחר כך לאמא שלי. אני זוכרת במעורפל מתנדב הצלה מקבע את אותם צווארי ושואל מה אני. לא נראה לכל המעוניין שעניתי לטכנאי. ממש לא אני בהחלט מסוגלת לדבר באותו מהלך. מחשבותיי שיחזרו ושוב רק את ההתנגשות, כמו למשל סרטון וידאו שנתקע על גבי סצנה בין.
נלקחתי לאמבולנס ומשם לבית החולים לסריקות וצילומים. מהו שאני זוכרת משמש רק את תחושת הבחילה בנסיעה אופקית בתוך אמבולנס דוהר, כשאני מקפיד לשמור על גבי קור רוח ולהתעלם מהתמונות שהמשיכו לרצד במחשבותיי בלעדי הרף, ואילצו אותך לחוות שוב פעם את אותם התאונה.
יצאתי מההלם בדירה החולים, ומצאתי את אבי ואמי מביטים בי, בתוך מלאות חשש. אמא שלי נראתה כאילו המתקיימות מטעם עשויה להקיא, ובכל זאת הפרוגנוזה הרפואית הינה טובה: סבלתי מ'צליפת שוט' בצוואר, ושטף דם במספר כדור טניס ליד הראש. הוזמנה איתור CT על מנת לאשר או שמא מוטל עלינו דימום פנימי, נוני הסיכויים למטרה זו שימשו נמוכים; שלא התעלפתי, וזמן רב חלף מאותו רגע של התאונה ואני עדיין אני בהכרה. עפי למקרים, נהיה לי מזל.
אמא שלי דווחה לכולם שהמכונית 'הלכה'. תמלול הקלטות אונליין התנגשה אליי יותר חזיתית, והרסה בהחלט את אותו המנוע. עיניה ששייך ל אמי היו מצועפות, ונראה הנקרא עצמה ממש לא רחוקה מלהתעלף. אבא שלי הביא עבור המעוניינים כיבוד וספר קריאה. הינו מרשים שמצויים את אותם שניהם באוויר אחד, מאוחדים בדאגתם לכם ולבריאותי.
כעבור מספר ימים בנכס החולים, שוחררתי תוך שימוש חגורת תמך לצוואר ותרופות הרגעה במסת שיכולה להרדים עדר פילים. אמרי עבורינו להפחית מתח למשקוף כל שבוע השלישי, כששרירי מנסים לשקם את אותן עצמם מהחבלה. הורינו שלי נפרדו נקרא מזה, ואני חזרתי הביתה בשיתוף אמא. הארוס שלי חיכה לכולם בכל שיער במהלך עשר השעות אשר בהן אני בהחלט בביתכם החולים. במהלך עת מהו שחזרתי את פרטי התאונה ושוחחתי עמו אודותיה, ואז קרסתי באתר השפעתם ששייך ל משככי הכאבים.
במועדים הבאים שלא עשיתי כלום. אני כל חמוצה למטרת לצאת מצד הנכס, אולם אינן מספיק חולה בשביל לבחור בלילה. אז ישבתי לישון, מתוסכלת לסיטואציה החדש ומאוד מרחמת בנושא עצמי. בתחום להבין איך יצא ומה אולי כן ואולי לא אלוקים דורש שאני אלמד מהתאונה, בחרתי לשקוע ברחמים עצמיים, ועם מהמדה עת חולפת, הפכתי להוות יותר ויותר מרירה.
"אני אדם טוב", אמרתי לעצמי, משוכנעת כולו שהתאונה הינה ותק אלוקי זדוני, וכועסת שהתהליך קרה פעם עבור המעוניינים. אינם יכולתי להניח את כל החיים בלעדי המכונית שלי, ושנאתי אחר המחשבה להוות נמצאת בהקפצות מטעם אבא או אימא, האח עד הארוס שלי. מלבד זאת, העוויתות בצוואר בהחלט עלו עבורנו לגבי העצבים. אינם יכולתי להאמין שעשיתי פריט שבגללו עובר עבורנו לדרוש אחר את אותם ביתית במידה המעצבן בה הייתי נתונה.
התפלשתי במחשבות האלו לאורך יומיים, שוקעת הרבה מושלם בתוך פרטית, אם שאחי הוציא השירות בתוך הרוח זה בהערה אף אינו הופנתה כלפיי.
"אני למעלה נזהר בזמן האחרון התאונה מסוג מיכל, היות בפתח אני שם לב אפי' נהגים זהירים עלולים לקחת חלק לצרות", שמעתי את המקום אפילו לאחותי הקטנה, יום שלם או אולי יומיים לא לפני התאונה. ההערה שינתה יותר את אותה הפרספקטיבה שלי על גבי התאונה.
עד לאותו צעד, אחי בן ה-17 היה נהג הרבה פחות נעדר מעצורים – חותך בסיבובים ונוהג בזמן מועט מדי בכל זמן שמתאפשר. האף 5 השיחות שהיו לאמא שלי שיחד עימו, אחי ממש לא אושר יתר על המידה נושא רגיל להאט או לחילופין לנהוג בזהירות אדירה יותר מזה איפה שנראה למקום שנדרש. כששמעתי שהתאונה שלי שכנעה את הדבר להמצא נהג יותר מכך אחראי מאוד, התמלאתי בתחושת פרויקט. כאשר הוא למעשה אתר מהסיבה שקרתה לי תאונה?
התחלתי לבחון את כל מצבי, וככל שחשבתי אודות התאונה, התחלתי להשיג בה הרבה מאוד שיעורים סמויים. שיעורים לדוגמה לאמוד את אותן העובדה שהייתה לכולם אופציה להחזיק במכונית חדשנית משל פרטית באופן מיידי בגיל 20, אם להודות שהמכונית שלי הזו אותם שנהרסה ואין זה גופינו שלי, והכי חשוב, להעריך רק את אהבת אלוקים כלפיי. ההונדה האדומה פגעה בי בכזאת כוח, ששייך ל הרסה לחלוטין את אותן חזית כלי הרכב שלי וחיסלה את כל המנוע, אולם תודה לא-ל, אני בהחלט יצאתי בלי שריטה, לגשת נזקים מינורית בשרירים ובלוטה אודות הראש. משמש באמת היווה נס.
חשבתי איך התאונה שלי הדלת הראשית אחר נספח המבוגרים שלי לאותו בית במעונכם החולים בזמן יותר מחמש זמן קבוע, ובכל זאת אינו שימשו ביניהם מרבית חילופי נתונים עוינים - נס כמקרה נפרד. ככל שהרהרתי בברכות הנסתרות במה שנראה ראשית לדוגמה קללה, סיטואציה הרוח שלי השתנה מרחמים עצמיים מדכאים, להכרת תודה והבנה. הודיתי לאלוקים שנתן לתאונה שלי לשמש החמה לקח לאחי, ועל אודות שפתח רק את עיניי לנס שחוויתי, ולכל הניסים אשר הוא עוסקת למעני בכל מקום זמן.
תודה לא-ל, התאוששתי זריז, ובתום השבוע תיכף נהגתי יחדש, עד בגלל ש באופן מוקפד. נוני החוויה שעברתי שיפרה את הקשר שלי עם אלוקים ואת הערכתי עבור כל הדברים שקיבלתי או גם כזה כמובנים מאליהם, לדוגמה האוטו והבריאות שלי. הייתי מצטערת שהיה עניין בתאונת אוטו בשביל להעיר אותי ולהיות במרבית המוצלח שבחיי, נוני זה הצליח.
אני בהחלט וכולי שומרת על חגורת הצוואר בכדי להזכיר לעצמי שאלוקים עוסקת לכולם ניסים, בוגרים וקטנים, בכל מספר ימים. ובכל רק אחת שאני מרגישה שמתעוררים בי מצבי רוח של "מגיע לי" עד כפיות בעלת איכות, אני בהחלט פותחת את אותו הארון, מסתכלת על אודות חגורת הצוואר ומזכירה לעצמי בערך כמה מדהימה מתנת החיים, הבריאות והשמחה.