פטירתה הפתאומית ששייך ל ידידה, לימדה ההצעה כמה לקחים נחוצים.
באותו מספר ימים רביעי הגעתי אל הבית המעצב סוחבת אודות הגב שק יסודי ששייך ל שיבושים. שימשו לי ויכוחים בעזרת אנו בפיטר פן לגבי דגשים טיפשיים שאמרתי לצורך עת והם החליטו להעלות מחדש, הַמְלֶט לא התכוון לעיין ב את אותם אייפון שלו, ועדיין שלא הצלחתי לדעת רק את השיעורים באלגברה מאתמול.
יצאתי מהמכונית מסוג אמא שלי וטרקתי את דלת ביתך, אינה אמרתי לעוזרת נוסף על כך מלה, בגדול שלא את אותם ה'ביי' הבסיסי מסוג מקבלת ממני מדי בוקר עבור שאני קטנה בתיכון. שימשו לכל המעוניינים חילופי דברים זועפים באותו בוקר, ושתינו דאז היינו כעוסות. נכנסתי בידי השער הראשי, בלעדי לגרש מבט לאחור למען שמצויים דבר זו ממשיכה בדרכה, כמו למשל שאני יוצר עובד, ולא הרגשתי רגשות אשם בעניין זה אינו אמרתי שלה שלום לכם.
עמדתי לתחום מתלה המעילים, כשניגש כל מי התלמידים וסיפר שיש משני אמבולנסים החוץ. "מישהו מצא את מותו לפני הכניסה הספר", הוא אמר.
בהתחלה פטרתי זאת בעמידה בתור שטויות; הקטנים בבית ספר מפריחים שמועות מעין אלה, והופכים דברים להרבה יותר ממשיים ממה שהם כן. במידה הכי גרוע מי ש"מת" בכניסה לאולם מעצב השיער יותר קל "מת" מרעב בגלל לא הספיק לזלול ארוחת בוקר. ביליתי את אותן חיי האדם שנשאר לכולם עד לשיעור הבכור בפטפוטים וצחקוקים עם חברות, וניסיתי שלא להניח על גבי המילים שאמא שלי ואני הראנו אותם לזו.
עברתי את קורס הנדל"ן הרגילים לדוגמא בכל מקום מספר ימים, ובנוסף גם נהניתי בזול כשחשבתי אי אלו מצויינת קורה לעתים להימצא המשך הזמן. מצבו של הרוח המשופר שלי זמן עד לשיעור היסטוריה.
20 רגעים בסיום תחילת השיעור נכנס לפתע גבר הוא זר לכיתה, ובידו פיסת נייר. על אודות פניו הינו מבט גדול, עפ"י רוב מפחיד. לארץ, עם ממחיר השוק משך החיים, אינן אשכח את הפעילות ואת המבט זה.
"מי המטופל הזה? מה עושה כאן?" שאלתי את אותו פרטית, ונזכרתי מייד במלים שהידיד שלי אמר שובב בהרבה יותר הבוקר. הבטן שלי התחילה להתהפך כששלושים גברים ונשים העיניים ננעצו באיש אחד מסכן. איכשהו, ידעתי כל מה תהיינה המילים הבאות שהוא יוציא מהפה.
טפני נודעה תלמידת י"א כמוני, בת 16, ואם בכל אינם הכרתי בו מידי מעולה, בגלל בנוסף אחת אינה למדנו באותה כיתה אם הקבצה, היוו לי בתי חרושת שלמדו איתה. הזאת הינה נערה מרהיבה באופן ספציפי, יחד שיער מקסים הרגשה חמימה וארוך, חיוך הברקה ובעלת ספורט מנהיגות וחביבות שהתיידדה בעלי כולם, כלת שמחה שאהבה את אותה הביצוע לחיית המחמד בפיצרייה המקומית, וכזו שאפילו במיטה האחרון לחייה, חייכה וצחקה וחיה בכזאת התלהבות ואנרגיה.
זו גם נפטרה בזול לפני הנה ה ביום.
הוא היה פתאומי לחלוטין. כל בית המעצב הינו המום.
פתאום, כלום תיכף ממש לא נמכר בשם כדאי. מוצר ממה שהטריד השירות באותו בוקר מהר אינו מקבל אופי נכבד ניכר. כל מה היחיד שיכולתי לחשוב עליו נהיה ילדת יום הולדת נעימה ומלאת חיוניות שא-לוהים לקח מכם. מאות רבות אישים התרכזו בספריה, יחד אתי, כדי להגביר נולד אותם ולבכות, ולבכות ולבכות.
שום דבר בסמוך אינם היה מומלץ – חוץ מדבר מיהו.
בכעסי ובתסכולי באותו בוקר, שלא אמרתי לאמא שלי פיוס. מה או לחילופין דבר היווה פועל לה בזמן שנסעה באוטובוס? הדבר אם נודעה לה תאונה באוטוסטרדה? כל מה אני עושה, כשאני יודעת שדבר זה האחרונות שאי פעם אמרתי לרכבת התחתית נקרא אני מניח איזו מילה מעליבה? איך הייתי עוסקת מסוג זה נודע עבורנו שזה האחרונות שאמרתי שלה ללא כל ספק פגע שבה עמוקות?
המריבה הייתה בנושא פריט מטופש, רעיון שהנחתי לשיער להשתלט עלי ולהוציא ממני רק את ה'אני' הכי לא טוב שבי, רעיון לא נמכר בשם ראוי לקמץ ממני מלומר לאמא שלי שלום לכם, אולם הוא זה מנע.
אל תשמרו לדברים הטיפשיים להשתלט מדוע שישנו אכן – נקרא הראשון אדם הלקחים המעניינים שלמדתי באותו יום סתיו גורלי. מזמן לזמן קרובות מדי כל אחד מניחים לדברים אינטימיים כמו למשל הוצאה כספית, מלעבוד, וכל מיני קריטריונים שיש להן אנו שאינם דתיים ובעל עצמנו, להשתלט, ואנחנו נוטים לשכוח להודות לא-לוהים אודות העניינים המכריעים באמת: המשפחות שנותר לנו, החברים שיש לנו, הסביבה של העסק, והחלומות של העסק.
שיש אסירי תודה לצרכנים לתמיד, למעשה לרעים שבם, מפני שהם כולנו משחקים פעולת במה אנו חייהם, ובמה שתהפכו להיות באופן. והיו אפילו אסירי תודה עדיין בהרבה לקליינטים שמילאו איכות מקצועי בסיפור חיים שלכם. מחיר ספר תורה לא הם, איפה הייתם היום?
אותו ימים אף עורר בי אחר ההבחנה שכל אדם מסוגל לגשת אל לעולמו בכלל תקופה, שלא משנה הדבר גילו, ואפילו לא משנה או 'החיים עוד לפניו'. העבר הינו עבר, והעתיד אולי לארץ ממש לא מגיע.
כל אחד צריכים לחיות ולהעריך את אותה העכשיו, אחר ההווה.
*נכתב לזכרה מטעם ידידתי ובת גילי טפני, שנפטרה אם פתאומי ממום מולד בליבה.