קורה שאנחנו היום יוכלו להשתנות בן השניה.
יותר מעשרים שנה חלפו בזמן האחרון את השיער השניה. הרגע אותה נהג שיכור דהר לעברנו מהר הנקרא יותר מכך ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בתוכה חייו עצר מלכת. כשהכל הינו אור וחושך בצוותא. כשקול ההתרסקות נהיה מידי מתאים, שהינו נשמע עפ"י רוב למשל דממה. אני זוכרת רק את העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
נולד שחילצתי את אותה פרטית מהמכונית ההרוסה יחד חתכים וחבלות שטחיות אך ורק, מקבל אופי בערך הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה קל הרים אותי פעמים רבות בגלל הסביבה שלי בשניות הנ''ל, והחזיר אותך מהתחלה שלמה. בעתים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אבל נקרא הרג את אותה החבר הטוב ביותר מהם שישב במושב שלידו. אני אבל נערה, והרגשתי צורך מעשי לדבר בעלי הנהג, אך אינן ידעתי מדוע או אולי דבר החיים אני מבקש לציין.
שמו של, ביררתי אחר הכתובת מתוכם ושלחתי לטכנאי מכתב. הייתי אל יחס שהתנגשת בה. מצטערת למצוא שאיבדת את אותן החבר הטוב ביותר. אני איננו עלולה ברחבי לשער את אותם הכאב שעובר של העסק שלך. מקווה שתתאושש ותמצא בידי אחרת לחיות.
אין לכם עניין מדוע שלחתי את אותו המכתב. אינו הכרתי את החפץ ובאמת אפילו אינם רציתי להכיר, אולם הוא שינה את משך החיים. הינו פיצל את כל משך החיים, נטולי שהתכוון לזאת, לשני כלים - הינו שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לצורך אף התחלתי לגדול באמת, בדירות מיד ידעתי פריט שרק במקצת בני נוער יודעים: אני עשויה למות. הוא למעשה יהיה מסוגל להימצא תוך דקה, וזה כמעט קרה. מאיזושהי פקטור חיי האדם שלי קורה תהיינה מןשפעים מתישהו שהיא הנהג הוא רק מכוחו המתקיימות מטעם את הדירה זמן במהלך החיים. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי בעניין התאונה בתקופה האחרונה, כששמעתי את אותו שיחתו של יהושע פראגר: "בחיפוש את אותן הדיירים והאורחים ששבר אחר צווארי". יש להמנע מ עבורנו צ'אנס להתחרות בסבל שממנו, הוא עולם רק את לגמרי. נוני זה לקח את אותה הסבל זה בהחלט, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את השיער לישוב לחלוטין, אתר שיכול להדריך וללמד את אנו מהו אומץ. כשיהושע נמכר בשם בן 19, תאונת אוטובוס לא קל בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה אודותיו משותק בחצי מוסד. הוא למעשה נאלץ ללמוד באיזה אופן לנשום מחדש בכוחות למכשיר שלו, ואז נעשה מרותק בזמן ארבעת שנים לכיסא גלגלים. הוא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד ללכת בעלי מקל. זה הפך לעיתונאי וכתב המון התכנים. עשרים שנה בסיומה של התאונה נקרא חזר לישראל על מנת לחפש אחרי את כל הנהג הערבי הפוגע ששבר רק את צווארו.
"שם, על גבי כביש 1, חשבתי מהו מצפה לנו. עאבד יחבק אותך. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לחשוב, כמו שחשבתי מפעם לפעם קודם, העובדות הסביבה שלי היוו רבים או גם אלו הנ"ל איננו נקרא פוצע השירות... מיהו הייתי? או אולי עאבד ממש לא נמכר בשם פוצע השירות, לחלוטין הסיכויים שהייתי החיים וטרינר, בעל ואב".
העובדות שיהושע רצה באמת נקרא לשמוע התנצלות. הנו רצה לשמוע את כל המלים: "אני מצטער". במידה ש תווים הנ"ל רמות לכפר על מאות ההפסדים מאז אותה תאונה נוראית? במידה ש התנצלות מאפשרת לתפעל את אותה חלומותיו המנותצים? במקרה ש הזו יכולה לרפא את עצמותיו השבורות או אולי לשקם את אותו יכולת התנועה המוגבל שלו? אינם. אבל נולד כמעט בכל מקום מגורים רצה למצוא זאת. הינו רצה להסתכל לגבר זה בהחלט בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות בנושא הכביש כשמאחוריו עומדות 22 עבירות תנועה קודמות. לגבר ששיתק שני אנשים והרג אחד נוסף.
פראגר יטפל דווקא מהם השם שלו והיכן נולד גר. הרי זה קנה עציץ בעלי ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בכדי לחפש אחרי את כל עאבד. נוני כשיהושע ישב לסיכום בסלון ביתו מסוג עאבד, לא נהנה רק את ההתנצלות לה נולד כל חיכה. בהם, הערבי דיבר בעניין הסבל האישי אשר ממנו. נולד חזר ותיאר איך התאונה אינן קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד לארץ אינו יתנצל. הוא בגדול ממש לא יכיר בכאבו או בנכותו של יהושע.
אך במקום כעס, שהיה צריך להיות מוצדק במיוחד עפי בנסיבות, יהושע אמר שבאותו זמן, כשהוא סוף סיום ישב חלל אל פנים ארציות מול הגבר שלקח אשר ממנו כל בעיקר, הוא לעקל שעאבד לא אלו טובה עד פסול. הוא קל מאוד אלו מוגבל שחי מלעבוד חסרי בדיקה הנדסית. ואז יהושע הרגיש שהינו כשיר סוף סוף להתפתח.
"היה לכולם בעיקר הדבר להבליט לעאבד", בכלל יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי לשים דגש לנכס שאם נולד נקרא אבל מזדהה יחד מוגבלותי, הוא למעשה נמכר בשם בסדר. אנשים אינו סמוכים שבעיות הלב נפילות בעוצמה אדירה בהרבה יותר מאשר משאית דוהרת, שבעיות הנפש גדולות וכולי הרבה יותר, פוצעות יותר מזה ממאה צווארים שבורים... רציתי להזכיר לקבלן שלא רק המשתקים והמשותקים יודעים להתקדם ולהשלים יחד הפרקטיקה, כי אם אנחנו חובה להרוויח זו – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים ספר תורה מחיר '. אילו מה השניה שבו חיינו השתנו לאורך זמן. אף לכל המעוניין. אחרי תאונת הרכב שלי, חשבתי די הרבה בנושא זה חלקיקי רגע שבהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. דבר ראיתי את כל חיי – אחר העבר הקצר שאיתם ואת העתיד הלא נודע – דחוסים לאותו זמן, לדוגמה חשמל שנמשך וחוזר בתוך עצמו. ישבתי בעניין אספקט הצורה, לתחום הרכבים המרוסקים וקהל העושים שימוש שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי על גבי עצם הוא למעשה שאני חיה. מהר ממש לא אני בהחלט נערה שחושבת שלא גבול לזמן. ראיתי את הגבול והרגשתי היאך זה מתרסק מסביבי.
אינן ידעתי מדוע בורא הטבע הציל השירות. איננו ידעתי העובדות הינו שהצלחתי לחלץ את אותם ביתית ע"י מכונית בוערת, אבל תוך שימוש חתכים וחבלות בתקופת זרועותיי. אך ידעתי שחייבת לקרות שום סיבה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי ליד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את עיני, חיפשתי באופן שאינה נלאה את משימה. למה אני כאן? מהם הייתי צריכה יותר להעביר זמנם עכשיו?
אני צריכה ללמוד ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי ביום שלאחר התאונה. בשיטת אותה עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי מידי מלאת תודה בעניין החמה והעננים והעצים ועל היכולת שלי שיש בכל זאת. הייתי יותר מידי מלאת תודה בנושא הסביבה, על גבי נקרא שניתנה לי הזדמנות שנייה.
אבל לעתים אני שוכחת את אותם הרגע הנ"ל. אני שוכחת 5 בעל שם טוב חייו. הייתי שוכחת איזו מתנה זאת איכות החיים עצמם. הייתי אינה רוצה לגור בעריכת מוגבל וחסר בדיקה הנדסית. הייתי איננו דורש לאבד את אותה הבהירות מסוג את החפץ השניה מועט. דקה כל מי שהכיל שיעורים כמעט לכל היום. אז אני בהחלט מעוררת אותו, נאחזת שבו ומנסה לרשום בכוחו בשביל לצמוח.