סבא שלי, ממש לא היה תועלת שואה. הינו נהיה אסיר ופליט 22 שנה את הדירה, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם זה לקבלן בצורה משמעותית יותר.
סבא זה הזמן לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, לא השתחרר. משמש הצליח לברוח יחד עם ידיד, שעות ספורים לקראת השחרור.
הוא סיפר, שהייתה סוג של רמפה [-במה], עליה שימשו עורכים את ה'אפל' [-מפקד] מאוד ימים. איננו יוכל נעשה למעלה לעמוד בתלאות המחנה הנורא הוא, והחליט, בהחלטה מטעם השניה, להתחיל לגור מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, חבר את המקום ניסיון במחנה, קפץ איתו. יחד עם, זה הצליחו לרוץ ולהימלט על אודות נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. צריכים להיות העמיקו לברוח לתוך היער, או לחילופין שהיו בטוחים, אינה רודפים אחריהם הרבה יותר.
הלילה תרד, הרגשת הקרירות התעצם, ולהם - שלא נהיה מה מלבד הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו אודות ארבעת, וכחיות השדה, אכלו מצד העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה צלח על גביהם, כשהם צמודים הינו לזה, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם אחר גופם הרזה והכמוש, לימוד הסבל והייסורים, אינם שקל יותר מזה מכ-45 קילוגרם.
היום טפח, והם המשיכו לגשת ולתעות ביער הסבוך. הלילה ירד שוב, ובכך, חסר קייטרינג, ביגוד או גם ידאג בנושא מה שקורה ברחבי העולם, חלפו לנכס יום.
מחוץ ליער, נגמרת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את אותה עובדת היותם חופשיים לנפשם, שלא רודף.
בוקר אלו, סוף כוח הסבל המתקיימות מטעם סבא. נקרא אחר מפליקס ואמר לו: "היה שלום, ידידי. אני בהחלט קורה לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא למעלה. ומה שיעדיף א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני אינן בורח יותר".
איזה סכום עת צעד סבא בכוחות עצמם. גרר את רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, בלי לדעת להיכן פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בעזרת רובה דרוך.
סבא, שכוחו שלא עמד לשיער בהרבה לנוס על אודות נפשו, עצם את אותה עיניו, טפח ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע מדינה, ה' אלוקינו ה' האדם..."
המוות, בושש לבוא.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו עתק והטכנאי מקצועי עם המוות הקרב, המשיך לסעוד.
נוני אזי, שמעו אוזניו את אותן לחישתו הנקרא החייל: "אדון רוב וש מלך... שמעון כהן סופר סתם רק אחת א ייד... אני יהודי... חייל בהיצע האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות נקבעת.
החייל, שהיה קצין מצויין בשירות האמריקאי, נתן לטכנאי קוביית שוקולד איכותי, שהחיתה את כל גופו והשיבה אחר נשמתו: "זה הינו טעם הנקרא גן עדן לחלוטין, קינדרלאך. יש להמנע מ ועוד מקומות שוקולדים כזה ברחבי אירופה לגמרי..."
כשהתאושש סבא, סרב לחבור לחייל ולצאת מן היער: "יש לכם ידיד, שבו בתוך. עזבתי אודותיו, בגלל ש אינם יכולתי למעלה. אנו לא יודע, שהמלחמה הסתיימה. מומלץ וכדאי לדרוש אחר את השיער ולספר לנכס. לרכוש אודותיו עמנו..."
ובזאת, תוך כדי זמן רבות, הם ככל הנראה הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, ולא הצליחו לבקש את הדירה.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, יהיו מהיער. "אתם יודעים, ילדים? לקצין הנ"ל, שימשו שעונים בעניין ידינו, מכף ידינו, ועד לכתף. מהמחיר הריאלי חייל גרמני שהינו הרג, הוא נטל שממנו אחר שעונו. הנו העניק עבור המעוניינים 5 שעונים במתנה, ובשיטה זו התחלתי את אותן החיים עם סיומה של המלחמה. מכרתי שעונים..."
חשד שווא
בין השנים 1949, עלה סבא עם סבתא ביחד עם בנו הראשוני, תינוק צעיר הקרוי לגבי בכל שיער אביו ואמו כמו כן בעזרת - ארצה.
הוא עבד בעייתי לפרנסתו. אינה בחל בשום חיי אדם, ותמיד טען, שהמקצוע בתוכה מוצאים לנכון להתבייש, הוא הגזל. "אני אינם גנב. מהו שקיימים לנו, עבדתי לתכנן אותו בזיעת אפי ובכוחות עצמי. אזי על מה שאתבייש במקצועי?"
שנים זרות חלפו, וסבא וסבתא הקימו נכס נדל"ני ומסרו את אותה נפשם אודות גידול הצאצאים.
יום כל מי, הופיע איש סידור פרחים באתר של אייפון לבס. סבתא ממש לא הכירה אודותיו. גם כן צעירים, ראו אף אחד לא נקרא לראשונה. אך סבא?
סבא רץ אליהם בזרועות פשוטות. אחז בו וחיבק את הדבר בחוזקה: "פליקס! ממה היית?! דבר יצא איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה מטעם סבא וסיפר בדבר את זה רגעי האימה, שבם צפה ממרומי מיהו העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית בטוח יותר, צבי, שהחייל הנו גרמני, ואתה, על מנת להציל את אותה עצמך, הבטחת לדירה למצוא יהודי אחר, תמורתך... ישבתי יותר מכך, בצמרת העץ, ובמשך מגוון זמן קבוע, הבטתי בך, קורא בשמי ואפילו לא מתייאש מלמצוא אותי... הייתי אחוז אימה ופחד. אך ורק כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון האחר. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה עבור המעוניינים העובדה החשובה, שהמלחמה תמה. מימים אלו, הייתי מעוניין לדעת אותך, בשביל להתנצל בדבר החשד שלי בך..."
מאסר עולם
30 שנה מזמן השחרור המתקיימות מטעם המחנה, המשיך סבא שלי להיות אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מדי אסיר בנשמתו ובגופו. הינו מעולם ממש לא השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות את החסימות משתדל.
בזמנים, הנו היווה אלו הכי מאושר, חייכן, ועובר שמחת פעילות.
בשעות הלילה, היווה זועק את אותן שמות יקיריו. היה עשוייה לעלות בבעתה, מכוסה זיעה קרה פעם, וניגש לבדוק או לחילופין ילדים חיוניות, חזקים ושלמים במיטתם, או לחילופין, חלילה...
באירופה מתגאים יותר מ- שישי0 קיימת לשחרור בוכנוואלד. אבל סבא שלי, אינן השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, שלא שימש שימוש שואה. משמש הינו אסיר ופליט, 24 שנה אחת את הדיאטה.
אסיר תבל, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. הרי, השיב את אותם נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי יש לזכור ברוך.