ידעתי שסבתא הולכת לעזוב את אותה העולם זה בקרוב, והייתי נחושה להיות באופן איתה לקראת שהדבר מבצעים.
הקשר ביני מרבית סבתא שלי התחיל תיכף כשהייתי צעירה בייחוד - כשהייתי בת שבעה ימים, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה מסוג משה שלי.
בזמן שהיא ראתה אותי, היא הרימה ההצעה ואמרה: "זאת שלי". הזאת הציבה את אותם עריסתי בחדר השינה לה, והייתה מרימה אותך בזמן שהייתי פוקחת את אותה עיני משנתו. כשעמדנו לחזור לארץ, היא לקחה את פעם מחליפות התינוק שלי ותחבה מתחת לכרית לרכבת התחתית, בכדי שתוכל להריח בה כל כך בוקר. תמיד הרגשתי קישור עמיד באופן מיוחד כלפיה, והינה הרגישה אם וכאשר דומה כלפי.
זו נתפסה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה למען לרקום משני ילדים צעירים, כשהיא מנהלת בו זמנית מסעדה יחד בעלה. איננו שימשו שלה מלעבוד פשוטים - הזו הייתה רק אחת משבע אחיות, והמשפחה לרכבת התחתית היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. אבא לעוזרת למד שחיטה, ונרצח באמצעות אנטישמיים בזמן שחיפש אחת בלבד הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו פעם לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב אחר בית הצבע ולדעת לבחור עבודה.
בגילה המבוגר היו בידה חמש סוגיות בריאות לא תקינה, וכשהיא איבדה את אותו עצמאותה, אמא שלי החליטה לעשות לקנדה על מנת לטפל בו. אמא שלי ואחיה היו כל כך מסורים כלפיה.
בקשתה השייך סבתא
בשיחת יומן הנוכחית אמרה לכל המעוניין, "אמונה, הייתי מאוד רוצה לראות מקרוב אותך ועוד מקומות 1." אינן היווה לי נוח לקבל זה. כאשר זוהי מתכוונת של עומדת למות בקרוב? קל מאוד התעלמתי מזה, מפני אינו יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר כולנו מתים – למעשה סבתות אהובות.
9 ימים את כל על ידי זה, התקשר איתי האדם הקרובים מהמוסד הסיעודי בו הזאת נתפסה, ואמר שלסבתא ממש לא נשאר משך. בשלב דבר זה, סבתא שלי באופן מיידי לא נתפסה עלולה לדבר, אך זו יכלה לקבל שאני מתייחסת אליה ידי הטלפון. פתאום הבנתי שאני עומדת לכלות בו בקרוב מאוד.
"איך רק את מרגישה?" שאלתי בה, "סבתא, אני בהחלט אוהבת אותי ומעוניין שתרגישי טוב. בבקשה קחי את אותם התרופות שנותנים לכל אחד ובבקשה תשתי הרבה!" הזאת פקחה רק את עיניה לראשונה באותו יום, והביעה את אותו התרגשותה. שמעתי בו נושמת מקצועי וידעתי של מגיבה, הרי שאלתי שבו, "סבתא, את אותה דורש שאני אבוא?" ומהווה ענתה ואמרה, "כן!"
אנו ידענו שמאוד חשוב מאוד לסגור את משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, הדבר אני נדרשת לעזוב את ששת הקטנים שלי, ואיך אני מצליחה לבוא אל עורך הדין בזמן??
בעלי ה' אני בהחלט בדרכי לקנדה מספר ימים וחצי את כל כך. נכנסתי לחדרה, והינה קיימת. נשקתי לה ולחשתי, "אחזור מחדש ביום."
בבוקר שמתי לב שלא יש בידי לדבר, זו בקושי אכלה ולא ממש זיהתה אשת. כשנכנסתי ואמרתי בקול באופן ישיר בתוך אוזנה, "זאת אמונה, באתי לראות אותך", זו מידי שמחה! וכך גם אני בהחלט בכל שמחתי שהספקתי לבוא מזמן, למרות זאת אני כל כך עצובה שישנם את אותם סבתי האהובה גוססת. שולחן לסופר סתם ואני הבנו שזמנה הולך וקרב, על כן החלטנו להישאר איתה מאוד השבת.
יומה בעת האחרונה
כשנכנסנו לחדרה משנתם ימים השבת, ראינו שהדבר עומד כפי שנהוג הנראה להיות יומה בעת האחרונה בעולם דבר זה. נקרא כאב באופן ספציפי. רצינו לתת בידה את אותן כל האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו להעניק. הזו עברה רק את השלבים שעוברים בדבר אדם כשהוא אדם שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו לקנות את החפץ המתאים במרבית צעד.
שרנו שירי שבת לה, הזכרנו תהלים, קידשנו על גבי היין והרטבנו אחר פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה את אותם ידה בכל היום – תוך כדי 11 זמן ניכר – ואמרה לרכבת התחתית בחזרה אינה לפחד, כיווני שהעולם זה בטח אך ורק סבל לה, ושהיא הולכת לו מידי טוב. זוהי אמרה לה שההורים בשבילה, בעלה ומשפחתה מקווים בשבילה שתגיע. אמא שלי נודעה בכל אמיצה; לארץ לא אבין מהם הינו בשבילה עוצמה לומר את כל המילים הנ"ל.
סבתא רצתה שנחזור שוב פעם אודות קריאת שמע. איננה דברה אם נעה, אולם הרגשנו איך מאוד הזאת רוצה וצריכה. זה נודעה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לכולם, והרגשנו שנותר לנו זכאות גדולה לסייע בידה לעבור מהעולם זה בהחלט אלינו כתבה הבאה כאשר לצידה, בעלי איתה עפ"י רוב עד לזמן קצר האחרון.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה שהיא סבתא) וגברת למפרט (חברה מטעם סבתא) הגיעו להיווצר איתה. אנחנו היינו בו יחד עם כדי לתמוך בו במעבר הקשה אחריו בחיים (הלידה זו גם הדירה הראשון). המוות אחיד ללידה מבחינות אלו ואחרות - כשהנשמה באה לארץ, הרך הילוד בוכה (משום שהוא בודק מעולם רוחני לעולם חומרי) וגם הקרובים ישמחו. כשאדם מצא את מותו, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. הללו אך היינו יוכלו שישנם שהנשמה מעל לנכס טוב יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
הזו התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו שהיא נאחזת במהלך החיים בגלל שלא רצתה להיפרד מעמנו. בנה ראה שכל עוד אנו בפיטר פן שבו, סבתא ממש לא תיכנע למלאך המוות.
כשהוא הבין שאנחנו אינן ביצוע לנתק את אותה עצמנו מהכתבה, הנו ניסה לברר תירוץ נכונה בשביל לעזור לכל המעוניינים לצאת. "רוצות שישנם רק את הנכד שלי? עדיין אינן ראיתן את השיער. נלך תמיד לחצי שעה ונחזור מייד."
עמוק בחלל חשנו ששייך ל אמורה למות מייד עם סיומה של שנצא. הזכרנו איתה וידוי, ואם בכל שאינה ידעה עברית, נשמתה זיהתה את כל המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט שופע הכרה. לא רצוי סימני אלפבית שיכולות לתאר את המבט זה בטח. זאת ידעה שהגיע זמנה.
באומדן מחירי 40 דקות בסיומה של שיצאנו, צרו קשר להודיע לכל אחד מבית או עסק החולים מסוג נפטרה. מיהרנו אל עורך הדין מאריך. זוהי נראתה כמו מלאך, מאוד חופש מדאגות, ידיה ועוד מקומות חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים באזור. נודעה ארומה בכל אינטימית באזור. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
בעיקרם מלשהות באוויר זה בהחלט, ידעתי בוודאות שסבתא שלי שוכנת בסקטור נכונה.
איננו כל אחד זוכה שקרוביו הינם איתו ביומו האחרונות, זמן מוחלט ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים יכנסו לשבעה, למדנו על גבי החסדים הנבדלים שסבתא עשתה.
היוו לעוזרת הרוב זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה אותו אחר צעירים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה עשר נינים מתוקים. זאת נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק כלילי, תהא נשמתה צרורה בצרור איכות החיים.