יראה ואהבה, נעימה ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל תוך רבע שעה.
שבוע שעשו לו הינו חג שמחת אומנות. ראיתי את אנו רוקדים יחד עם ספרי התורה, יהיו שמחים בתורה. חשתי הערכה לעם דבר זה, שיכול לשמוח בהווה, למרות הבשורות הקשות שהיא העבר והחרדה בנושא העתיד; אבל אפי' שייכותי לאותו יחד עם, ממש לא הצלחתי בעצמי לשמוח. אינה יכולתי להפסיק להניח בעניין הזוג הנקין וילדיהם היתומים וגם בעניין משפחות לביא ובניטה היתומות מאב - ופשוט כאב לכל המעוניין הלב. אך פרק זמן שמחתנו זה? דבר תוכלו לשמוח? אינה התחברתי לזה.
לאחר החג, בעת שעמלו בשיתוף והילדים על אודות פרוק הסוכה, התקשר בני הגדול חנינא מהישיבה אותה חגג רק את החג והזכיר לכם שקיימת 'הקפות שניות' הזמן. רוקדים וכולי בעזרת התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לנו את כל הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר וכל זה למחסן כשאחזור. אכן, יש עלינו עבורנו גז פלפל. בהחלט אני בהחלט קורה עם משפחה והחברים. די אמא תפסיקי. יש עלינו עבורנו עצמאי. תנעלו ותלכו בלילה.
אינן דאגתי. הלכנו במיטה בערך ב-12. בשיתוף התקשר לחנינא עבור שנרדם, לציין לו שעוד הלילה יחזיר את הקרשים למחסן על מנת שאף אחד לא ידרוס אותם בחושך בטעות. וגם, שיפרק את הסוכה הקטנה מעט יותר שנועדה לשינה בלבד. משמש ענה שכנראה יחזור כבר וכו' מעט.
בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי אחת כל החדרים והמיטות, לוודא או גם כולם נושמים (מה, אינה מדי אמא מייצר את זה?). ובשום מיטה שלא מצאתי אחר חנינא.
ירדתי לסלון ולסלון ואין זה. הוא לא נמכר בשם שם. חייגתי לפלאפון והוא לא ענה, בנוסף עם סיומה של בערך שלושים צלצולים. מהתחלה חייגתי. לא כדאי מענה. הערתי את אותן עם והאינסטלטור אמר ע"י שינה: נקרא בטח הלך ללמוד מהמחיר הריאלי הלילה יחד אך חברותא. תחכי עוד עת וחצי לקראת שתתחילי להילחץ.
אה, בסדר. להמתין שעה וחצי? בטח. לא מומלץ בעייה קשה.
כבר התחלתי לטלפון שוב פעם ולמלמל עם חיוג: ה׳ אני בהחלט יודעת שהכל בסדר. אני בהחלט יודעת אנו חובב אותי ומגן עלי. הייתי בוטחת בך לגמרי ויודעת אנו שומר על אודות ילדי.
אך עור אמיתי בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ואודות הקורא המדהימה הנקין הוא לא שמר? ובדיוק באופן זה התחיל הלילה הנורא ההוא, עבור הרבה פחות בהרבה משנה, בקרב משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני ממש לא מאוחדת כמוה, לדוגמה רחלי פרנקל. הייתי אינה מסוגלת לעבור טרגדיה כזו ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות...
ואז שוב: ה׳ גונן לגבי הילד שלי. זה הצדיק במשפחה. הנו אוהב בכל ללמוד את אותם התורה שלכם.
ואני חושבת: על ידי זה ממש נשמעות מהראוי האמהות ב'שבעה' אודות בנם...
ואז הייתי שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ובנוסף גם - נדמה לכם - אפילו יריות מרחוק.
האצבע שלי מחייגת 100 ואני בסמוך חושבת מה להגיד ושהם יגידו: בהחלט גברת אנו בפיטר פן בליבם ארוע, יהיה שדבר זה בנך שמעורב בה.
שניה לצורך שלוחצת על גבי 'שלח': מה הם רשאים בעשיית עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו את אותם אנחנו ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את האצבע מה'שלח'.
אולם אינה. זה אחראי מאוד כה. נולד נמכר בשם מתקשר או גם הנו הינו מחליט להחליף תוכניות. יש אפשרות ש אבד לטכנאי הנייד? למה הוא אינו עונה???
אני בהחלט שומעת את אותם שיש להן את זה קם משנתו (כנראה פחד להיסטריה שלי) להסתכל בחלון כדי שמצויים עד הקרשים הושמו במחסן. אינה. מהווים דאז ביקום.
ובעודי מחייגת אל הנייד שממנו חיוג נוסף החלטתי להבהיר תהילים.
אני אינם כזאת שאומר תהילים. חיוני כאלה שהדבר מדבר אליו. לא אלינו. נקרא ישאר תשובה לכל מיני פרובלמות רוחניות וגשמיות אפילו תוך שימוש. לכל המעוניין משמש אבל חש לא הגיוני, מעורר רחמים ואין זה כוונה. תווים מסוג מישהו את אותו שמכוונות לנסיבות שלו. פתחתי תחילה החלק שמכונה ״יום שלישי״ היות... יום שלישי חיי האדם, נכון? פרק נ״א.
״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..היות פשָעַי אני בהחלט אדע וחטאתי נגדי תמיד...לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.
אני יודעת שאני אינה צדיקה רחבת ידיים ויש לא מעט לכל המעוניין הרבה מאוד דבר לשפץ. אולם הייתי מרגישה אנחנו מוקיר אותי שום כל. גם לא מעתיק את מקום מגוריו עבורינו ואתה אינו חשוב לי שום דבר, הבאת לכולם בכל הרבה ברכה, אהבה, אינטימית, הצלחה.
״הן בצורה נכונה חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״
פתאום בכל התחברתי למילים. ביותר בכיתי וחזרתי אודות ״בסתום מתקדמת תודיעני״. אין עבורנו מושג מצריך ואיך לתכנן. תן עבור המעוניינים רעיון.
״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. ...לב טהור בְּרא לכל המעוניין אלוקים ורוח מיועד חדֵש בקרבי... אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך בתוך תקח ממני. השיבה לכל המעוניין ששון ישעך...״
פתאום חשבתי מירב החיים הוא שהיה לנו בזול עצוב, אפילו הגדרתו כשמחת מקצוע מיוחד. פה הרגשתי שבעצם, ראשית אינו הבנתי כלום על גבי זמן האירוע היא. בדבר שמחה יהודית כמעט בכל. החגיגה זו על אודות הקשר שיש לנו בעלי בורא ענף, אודות פועלים תוך שימוש מובן, על גבי היכולת להתחבר למציאות ענקית מכם, לכח נטפח שמנהל בפתח את אותו אמא אדמה ועושה הכל לטובתנו. בנוסף עד נולד איננו כולו נהיר וללא ספק לכם. ופתאום הרגשתי שיהיה מעולה. העובדות ש. ושחס וחלילה או לחילופין מבצעים אתר מאוד אני אשרוד. כי אלוקים מחבב ההצעה ושומר עלי. לזמן, הוא רק לזמן קצר, הרגשתי שייכות וקשר עמוק עבור כל האמהות החזקות הנ''ל בעם שבבעלותנו, ששכלו את כל בניהן על גבי במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.
ומיד אחר בדרך זו חדרה תקוה:
״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך... ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך... בגלל אינה תחפוץ זבח ואתֵנה, יכול לעלות אינה תרצה״ .
יתכן ו דייו שהבנתי רק את הקטע? בבקשה, איננו אצטרך להקריב קרבן פשוט. "זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים איננו תבזה״.
הלוואי שזה מספיק. שרוב הצער זה בוודאי שכנראה אנו נהנים בעניין האסונות שקורים בעם מדינה ישראל יחולל שינוי פנימי בעזרת הלב השבור. וגם אם לא יחולל החלפת יעיל, מינימום שנבין רעיון חדש איננו הבנו קודם.
שוב ושוב הדהד בלבי הפסוק: ״הן טוב חפצת בַטֻחוֹת״ החברה שלך רוצה שנחפש רק את האמת הצרופה? נוסף על כך כשהיא נסתרת.
״ובסתום מתקדמת תודיעני״. אנא, תגיד עבורינו איפה הילד שלי!!!
פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא אינה פה לישון מהם אך אפילו השמיכה מהצלם איננו מצוייה, ובתחילת הערב זכור לי שראיתי שבו (והתעצבנתי, היות במקום להכין את אותה חלל הבית משמש שבו הכל על אודות המיטה וכיסה בה בשמיכה). גמרתי מהר את אותם הפרק: ״היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים״!
הנחתי את אותו הספר ורצתי מהתחלה בהרבה, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את המזרן הצידה, ושם - אל הסוכה, על אודות המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון אודות רטט למרגלותיו - רטרואקטיביים שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, ממש לא מודע רוב לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית בגדול, שעברה אמו לאורך רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 לנסוע בוקר.
אשקר או אולי באופן כללי שבשקט עזבתי את אותה חלל הבית, כשאני הגונה מקורית פנימית רצינית ושלווה נסוכה בעניין פני. תמלול הקלטות בבכי, הערתי את הדירה וצרחתי על הפרקט בלי שום להתבלבל. אודות מה העסק שלך בסוכה? בשביל מה ממש לא החזרת את אותם הקרשים? מדוע הנייד שלכם בעניין רטט??? נקרא הסביר שקצת התאחר בגלל עזרה להחזיר חזרה הביתה חבר שהשתכר, ואז חזר ברגל בגלל ש אינו היו אוטובוסים, ולא רצה להפסיק את שנתם של אותכם. נו.
אני אותם גורם והוא לא אשתנה ברגע. אבל ברבע השעה ההיא, לבוא בוקר עת שלישי, הגעתי לאיזו תובנה בנושא משעשעת, על אודות אפשרות לתקשר יחד עם הא-ל, בעצם או שמא הנו מתוך סכנה, כאב, אי הבנה. ואודות תהילים.
ואו. מעניין מהו כתוב במשך נ״ב.